אמצעים וכוונות. מס' 1.
המסמכים שנפרשים כאן חושפים נדבך חשוב, שעד כה לא היה ידוע, של פעילות ממשלת ישראל במסגרת מאמציה להדוף ביקורת על הפרות זכויות אדם שהיו חלק מהכיבוש כבר מראשיתו. המסמכים מתארים אירועים מהעשור הראשון לכיבוש, אולם אירועים אלה מהדהדים בפרקטיקה שקיימת גם היום: מאמץ מניפולטיבי לערער את פעילותם של ארגוני זכויות האדם.
הקובץ מכיל 13 בקשות מנומקות ומאושרות על ידי משרד החוץ למימון ארגוני זכויות אדם ישראליים, לצורך כיסוי פעולתם השוטפת ונסיעות של נציגיהם לכנסים בינלאומיים בשנים 1977-1969. את הבקשות הכינו אנשי הקשר של משרד החוץ לארגונים: אנשי המחלקה לארגונים בינלאומיים (שנקראה גם מאו"ם א') במשרד החוץ.
המסמכים מעידים על כך שבתקופה האמורה העביר משרד החוץ מימון סדיר לסניף אמנסטי בישראל (חלק מארגון אמנסטי הבינלאומי) ולאגודה הישראלית לזכויות האדם (שהיתה חלק מהפדרציה הבינלאומית לזכויות האדם, FIDH).
לפנינו מזכר מאת סגן מנהל מחלקת או"ם א' (מאוחר יותר הפכה למחלקת "ארגונים בינלאומיים") במשרד החוץ, צבי נאמן, אל סגן ראש משלחת ישראל לאו"ם, שבתאי רוזן. המזכר סוקר דרכים העומדות בפני ישראל לכוון את פעולתם של גופים אזרחיים ישראליים לזכויות אדם, בפרט מול ארגון זכויות אדם בינלאומי – הליגה הבינלאומית לזכויות אדם.
המזכר דן בשלוש אפשרויות להתערבות משרד החוץ בפעילות האזרחית לזכויות האדם בישראל. שלוש ההצעות נדונו כבר בין המשרד לבין ג'ון קרי, נשיא הליגה הבינלאומית לזכויות אדם בניו יורק, שנחשבה לימנית והשמרנית מבין ארגוני זכויות האדם הבינלאומיים:
(1) הקמת מכון מחקר אקדמי לזכויות אדם בראשות ד"ר יורם דינשטיין, שיהפוך לחבר בליגה הבינלאומית לזכויות האדם במקום הליגה הישראלית לזכויות אדם.
(2) עידוד האגודה הישראלית לזכויות האדם להצטרף לליגה הבינלאומית לזכויות אדם, תוך "חיזוקה" בסניף חדש או חיבור עם המכון העתידי של דינשטיין.
(3) ביצוע "הפיכת חצר" בליגה הישראלית לזכויות אדם.
בתשובתו התייחס רוזן, שכיהן קודם לכן כיועץ המשפטי של משרד החוץ, לכל אחת מאפשרויות ההתערבות: הוא סבר כי על משרד החוץ לעודד ככל האפשר את ד"ר דינשטיין להקים מכון אקדמי לזכויות האדם; הסכים עם הרעיונות בנוגע לאגודה הישראלית לזכויות האדם; ומסר כי בשיחות עם נשיא הליגה הבינלאומית לזכויות אדם אמנם עלתה האפשרות לבצע הפיכת חצר בליגה הישראלית לזכויות אדם, אך כדבריו, "שפכנו מים צוננים על הרעיון".
במכתב שלפנינו מסר יועצו המדיני של שר החוץ, מרדכי קדרון, את המלצותיו בעניין הקמת מכון מחקר לזכויות האדם באוניברסיטת תל אביב. קדרון דיווח כי ד"ר יורם דינשטיין הודיע למשרד החוץ על כוונתו להקים מכון מחקר עצמאי בצמוד לפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב, וכי הושגה הסכמה שמכון כזה יסונף לליגה הבינלאומית לזכויות אדם: בתחילה לצד הליגה הישראלית לזכויות אדם, שלדברי קדרון "גורמת לנו נזק מתמיד", ובהמשך באופן בלעדי.
לדברי קדרון, מכון שכזה יאפשר לישראל לבנות תדמית חיובית כלפי חוץ בכל הנוגע לזכויות האדם בישראל ובשטחים המוחזקים. קדרון ציין שלשם השגת מטרה זו "לא ניתן להסתפק בכלים ממשלתיים". לפיכך ביקש שייבחן מימון של מחצית העלות המשוערת של הקמת המכון מתקציב ההסברה של המשרד.
פנייה שהגיעה מסניף אמנסטי בהולנד, עוררה במשרד החוץ דיון פנימי בשאלת איושו של סניף אמנסטי בישראל. "לידיעתך סניף אמנסטי בישראל מורכב מאיש אחד (נכון יותר אשה אחת) ." כתב נתן בר יעקב, מנהל מאו"ם א' אל חנן בר-און, מנהל לשכת מנכ"ל משרד החוץ. "אנו שומרים על קשר עמה, אולם אי אפשר לסמוך עליה בכל דבר. העיקר שאנחנו מקבלים דרכה אינפורמציה על הדיונים הפנימיים של הארגון. בהזדמנות זו רצוי אולי לחשוב על הקמת סניף אמנסטי בישראל המורכב מאנשים קצת יותר בעלי מעמד ובעלי כושר ביצוע". בכתב ידו ציין בר-און שהוא מסכים והציע שבר יעקב יתייעץ עם מאיר רוזן, היועץ המשפטי למשרד החוץ ועם מרדכי קדרון ("רג'י"), יועץ מדיני לשר החוץ.
לאחר שבשנה הקודמת מנעו קשיים תקציביים את הסיוע להקמת המכון שביקש פרופ' דינשטיין להקים, פנה דינשטיין אל מנכ"ל המשרד, מרדכי גזית. פרופ' דינשטיין ביקש מהמנכ"ל לבחון שוב את האפשרות להקים מכון אקדמי לזכויות אדם בראשותו, ליד הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב.
במכתב הזכיר דינשטיין כי רעיון הקמת המרכז זכה בעבר לתמיכה רחבה, ציין את התועלת ההסברתית שיכולה לקום מהמכון ואת הנזק שנגרם בהיעדרו למצבה הדיפלומטי של ישראל באותה העת. דינשטיין חתם בתהייה מדוע קושי תקציבי לא גדול בולם פעולה כה דרושה ורצויה לישראל.
לפנינו מכתבו של סגן מנהל המחלקה לארגונים בינלאומיים במשרד החוץ, סיני רום, אל יו"ר האגודה הישראלית לזכויות האדם, עו"ד ישעיהו פבזנר, בעניין בקשות מימון של האגודה מהמשרד. למכתב המענה צורף סיכום מפורט של המימון שהעביר משרד החוץ לאגודה בכל אחת משנות התקציב 1969 עד 1975, עבור פעולות בארץ ועבור נסיעות לכנסים בינלאומיים.
בתשובה לשאלה שהעביר אליו היו"ר פבזנר, המליץ רום להימנע מהעלאת נושא "השמדת העם בבורונדי" בכנס של הפדרציה הבינלאומית לזכויות אדם, שאת הנסיעה אליו מימן המשרד: "אין לדעתנו טעם שאנו נבקש להעלות בכינוס בפריז את העניין של השמדת עם בבורונדי. עלינו להתרכז בבעיות מסוג זה הנוגעות לנו במישרין, כגון בעיית יהודי ערב".
ארבעה חודשים לאחר שנבחר פרופ' יורם דינשטיין לתפקיד יו"ר סניף אמנסטי בישראל, הוא דיווח לסיני רום, סגן מנהל המחלקה לארגונים בינלאומיים (מאו"ם א') על פעילותו, הן בארגונו של הסניף והן בתגובה לפניות שונות אליו. דינשטיין חלק עם רום את תוכנן של פגישות עם בכירים באמנסטי העולמית שבהן השתתף כראש הסניף, והצביע על נקודות חיכוך בקרב הנהלת הארגון. בהמשך דיווח פרופ' דינשטיין לרום על הפעילות השוטפת של הארגון. הוא סיפר על טיפולו בפניות שהגיעו לאמנסטי ישראל מסניפי התנועה באוסטריה, בגרמניה ובלונדון בדבר הפרות לכאורה של זכויות האדם בידי ישראל, ומסר כיצד השיב לפניות אלה תוך תיאום עם גורמים ישראליים רשמיים שונים.
המכתב נחתם בבקשה למימון דחוף ממשרד החוץ עבור דמי חברות של הסניף הישראלי בתנועה הבינלאומית של אמנסטי, רישום האגודה כחוק והוצאות שוטפות – סה"כ 2,500 לירות.
בתגובה למאמר שפירסמה עו"ד פליציה לנגר בטיימס של לונדון, בו ביקרה את מדיניות המעצרים המנהליים והשימוש בעינויים בשטחים, כתב יורם דינשטיין תגובה בה תקף את עו"ד לנגר ואת המידע שמסרה. הוא חתם על המאמר בתאריו כעורך השנתון הישראלי לזכויות אדם ויו"ר סניף אמנסטי בישראל.
לפנינו פנייה של חבר הנהלת אמנסטי ישראל, עו"ד דניאל יעקבזון, אל סגן מנהל מחלקת או"ם א' במשרד החוץ, סיני רום. יעקבזון דיווח לרום כי הנהלת הסניף הישראלי של אמנסטי דנה בישיבתה בבקשה של תושבת ירושלים (שהיתה בעבר פעילה מרכזית בארגון) להצטרף לסניף, והחליטה לשאול לדעת המשרד בקשר לצירופה. הוא צירף שני מכתבים שכתבה הפעילה לצורך התרשמותו של רום. רום השיב כי לטעמו יש לצרף את הפונה לסניף אמנסטי בתל אביב כל עוד אין סניף כזה בירושלים, מקום מגוריה.
מסמך זה הוא דיווחו של יושב ראש האגודה הישראלית לזכויות האדם, עו"ד ישעיהו פבזנר, הן במישור הארגוני והן במישור הפעילות.
פבזנר חלק עם משרד החוץ את התרשמותו המסויגת מאסיפה נגד מעצרים מינהליים, שבה לקח חלק עם חבר האגודה, פרופ' מושקט. הוא סיפר שעו"ד בלום, שליחה של הפדרציה הבינלאומית לזכויות אדם, בא במיוחד לישראל כדי לעקוב אחר "משפט הבוגדים בחיפה" והסיק ש"כל התלונות על עינויים היו בדותה". פרופ' מושקט הדפיס את מסקנותיו ברבעון שערך. הקהל באסיפה, שהורכב בעיקר מ"בעלי נטיות מיוחדות המוכרות לנו" לא אהד את הדברים, ציין פבזנר. בכל זאת, הוסיף, "כתבתי להנהלת בתי הסוהר בעניין העינויים וקיבלתי תשובה בכתב שלא באו אליהם שום תלונות, מאיזה אסירים על עינויים".
עוד דיווח פבזנר על פעולות של האגודה למיתון והזמה של פניות מן העולם בנוגע להפרות זכויות אדם על ידי ישראל, ועל היערכותה להגיש לוועדת החוקה של הכנסת הערות לגבי הצעת חוק יסוד לזכויות האדם והאזרח שבה דנה הוועדה. כמו כן ביקש פבזנר ממשרד החוץ כי יודיע לאגודה אילו נושאים המשרד מעוניין להעלות על סדר היום בכינוס של הפדרציה הבינלאומית לזכויות האדם שבפריז, שבו היא עומדת להשתתף.
הדיווח נחתם בבקשת מימון ממשרד החוץ לתקציב הוצאותיה השוטפות של האגודה וההשתתפות בכנס הפדרציה הקרוב, "כפי שנעשה תמיד".
לפנינו מכתבו, בכתב ידו, של יו"ר סניף אמנסטי בישראל, פרופ' יורם דינשטיין, אל סגן מנהל מחלקת או"ם א' במשרד החוץ, סיני רום. במכתב ביקש דינשטיין לתאם עם משרד החוץ תגובה לפנייה שהתקבלה בסניף אמנסטי ישראל מקבוצה של אמנסטי בצרפת. בפנייה המקורית, המצורפת למסמך, ביקשה הקבוצה הצרפתית כי הסניף הישראלי יבהיר את עמדתו לגבי דברי שר המשטרה הישראלי, שלמה הלל, שאמר בראיון כי אמנסטי איננו ארגון אובייקטיבי.
הצרפתים ביקשו גם להבין את הסיבות לעימות בין ממשלת ישראל לארגון אמנסטי הבינלאומי.
דינשטיין הציע לרום כי משרד החוץ ישלח אל סניף אמנסטי הצרפתי חומר הסברה בצרפתית, והמליץ על נציג מסוים בשגרירות ישראל בפריז שאליו כדאי, לדעתו, להעביר את המשך הטיפול בעניין.
לקראת הכנס הבינלאומי השנתי של אמנסטי , פנה פרופ' דינשטיין במכתב מפורט אל מרדכי קידרון, היועץ המדיני לשר החוץ, ונימק את בקשתו למימון הוצאות נסיעה של נציג הסניף הישראלי לכנס. הוא ציין בין השאר, את הצורך לסכל את מעבר מזכירות הארגון הבינלאומי מלונדון אל ג'נבה ואת הדיון הצפוי בדבר העמקת מעורבות אמנסטי במזרח התיכון.
במברק מסווג שנשלח משגרירות ישראל בלונדון אל יועצו המדיני של שר החוץ, מרדכי קדרון, דיווח פרופ' דינשטיין על פגישותיו בלונדון עם אנשי אמנסטי: פגישה אחת עם חברי המזכירות הבינלאומית של אמנסטי ופגישה אישית עם מזכיר הארגון, מרטין אנלס (Ennals).
בפגישתו עם חברי המזכירות הבינלאומית של אמנסטי עמד דינשטיין על "פגמים משפטיים ועובדתיים" בדו"ח הארגון על שבויי מלחמה. הוא דיווח כי אנשי המזכירות הסכימו שמדובר בדו"ח לא מוצלח. דינשטיין ביקש ממשרד החוץ להחליט אם להגיב לדו"ח באמצעות השגרירות בלונדון או באמצעות סניף אמנסטי ישראל. הוא דיווח גם כי הציע לאנלס שבמשך תקופה מסוימת אמנסטי יימנע מביקורת על ישראל, לשם "צינון רוחות" בין ישראל לארגון. בסיום המברק ציין דינשטיין את הצורך במימון דמי החבר של אמנסטי ישראל בארגון הבינלאומי, שכן אחרת תישלל ממנו זכות ההצבעה בכנס הקרוב בסנט גאלן.
מסמך זה הוא דיווחו של פרופ' יורם דינשטיין לסגן מנהל מחלקת או"ם א' במשרד החוץ על הכינוס העולמי של אמנסטי בשווייץ שבו השתתף כיו"ר הסניף הישראלי של הארגון.
על פי עדותו של דינשטיין זהו הכנס הבינלאומי הראשון של אמנסטי שבו הוא משתתף, ולכן הוא פותח את הדיווח בסקירה היסטורית של ארגון אמנסטי הבינלאומי ובתיאור תחומי פעילותו, מוסדותיו וסדרי ההתכנסות וקבלת ההחלטות בו. בהמשך חלק פרופ' דינשטיין את הערכותיו לגבי עמדותיהם הפוליטיות של חברי אמנסטי, יחסה של התנועה למדינת ישראל וגישתם של חברים שונים בה כלפי ישראל.
בדיווחו פרש פרופ' דינשטיין את התרשמותו כי רמת הדיונים בכנס היתה בדרך כלל נמוכה ומאכזבת, וכי רובם עסקו בצד הטכני והמינהלי של הארגון. הוא סיפר על מגעיו בכינוס עם חברים מהתנועה העולמית, ופירט לגבי כמה מהדילמות המרכזיות שבהן עסק הארגון באותה שעה ומשמעויותיהן האפשריות להסברה הישראלית. פרופ' דינשטיין דיווח כי מילא "תפקיד מפתח" כדבריו בדיון שעסק במבנה הארגוני של אמנסטי: "טרפדתי הרבה סעיפים, הבאתי לשינוי אחרים והעברתי החלטה המקימה ועדה למדיניות (שתכליתה לגזול קצת מהסמכויות המופרזות של ההנהלה)". עוד ציין דינשטיין בדיווחו כי "אילו ראינו" בהצטרפותו להנהלת הארגון משימה חשובה, "היינו יכולים באמת להגיע להנהלה בתוך שנתיים-שלוש של פעילות. עוד ציין פרופ' דינשטיין כי הארגון נערך למבצע גיוס כספים גדול, וכי הוא מתלבט כיצד לסכל כניסת כסף לארגון ממקורות לא כשרים, דוגמת ה-CIA, ואיך למנוע התנגשות בין מקורות המימון העולמיים והמקומיים.
במכתב זה מדווח יו"ר אמנסטי בישראל, פרופ' יורם דינשטיין, לסגן מנהל מחלקת או"ם א' במשרד החוץ, סיני רום, על פגישתו בוושינגטון עם המזכיר הכללי של תנועת אמנסטי הבינלאומית. דינשטיין סיפר על התייחסותו של המזכיר אנלס לתגובה שהכינה ישראל במענה לדו"ח אמנסטי בנושא שבויי מלחמה, ועל הצעתו כי אמנסטי יפיץ בין סניפי הארגון את תגובת ישראל לדו"ח, בצירוף תגובת הארגון לתגובת ישראל.
המסמך שלפנינו מכיל דיווח נרחב של פרופ' יורם דינשטיין, יו"ר הסניף הישראלי של אמנסטי, על אודות נסיעה בת שלושה שבועות לאירופה ולארה"ב, ממנה שב. לארה"ב נסע דינשטיין מטעם משרד החוץ, ולאירופה נסע מטעם גוף שנקרא "צוות העיון הבין-אוניברסיטאי", אולם את פגישותיו באירופה, כך דיווח, אירגנו למעשה אנשי שגרירויות ישראל במדינות בהן ביקר: אוסטריה, הולנד ובריטניה.
בדיווחו המפורט סקר פרופ' דינשטיין את פעילותו ופגישותיו, ובעיקר את העמדות ששמע אצל האנשים והקבוצות שפגש. הוא חלק את מסקנותיו מהנסיעה, בין השאר בדבר צעדים שעל ההסברה הישראלית לנקוט. בין השאר הוא נפגש עם אנשי קבוצות אמנסטי בהולנד, ששאלו אותו על אסירים ערבים ששקלו לאמץ כאסירי מצפון. בתגובה לשאלותיהם "הסברתי באריכות את כל הסוגיה של בתי משפט צבאיים, מעצרים מינהליים וכו', ונדמה לי שפתרתי לא מעט בעיות פוטנציאליות", כתב.
במענה לבקשת סיני רום להקציב סכום כסף לאמנסטי ישראל, השיב מרדכי קדרון: "תצטרך לשכנעני שההקצבה [לאמנסטי] מוצדקת. הרי אם קבוצה של אנשים רוצה להקים סניף של אמנסטי בישראל ולהצטרף לארגון אמנסטי הבינלאומי, זה עניינה. התועלת שהמדינה מפיקה ביוזמה זו קטנה מאד וקשה לי אישית להצדיק [ה]בקשה שמשרד החוץ יממן את הדבר". בתגובה שאל רום: "האם תהיה מוכן לאשר הקצבה בגובה מחצית הסכום? קשה להשיב פניהם ריקם אחרי ששילמנו כל הסכום בשנים קודמות". "בסדר", השיב קדרון.
