עם כיבוש אזור לטרון ביוני 1967 גורשו מבתיהם תושבי עמואס, בית נובא ויאלו וכפריהם נהרסו עד היסוד. חברי קיבוץ נחשון, היישוב היהודי הקרוב ביותר, ראו את החורבן בזמן אמת. בדיונים שקיימו מיד לאחר המלחמה הם התחבטו מה לעשות עם הרכוש שהותירו מאחוריהם השכנים, היבול שהלך והבשיל בשדות, והאדמות הפוריות שעמדו עתה שוממות.
חודש לאחר המלחמה הופיע גיליון מס' 60 של "על הרכס" – העלון של חברי קיבוץ נחשון, שהוקם ב-1950. בקיבוץ התקיים באותם ימים דיון ער בנוגע לגורלם של תושבי הכפרים הפלסטיניים שעד לא מזמן היו שכניהם וכעת נעלמו מהעין. עמודים 2 ו-3 של הגיליון הודבקו זה לזה על מנת למנוע את הקריאה בהם. "הבעיה היא שיש גורמים שיבינו וירצו להבין זאת לא נכון, כאילו שאנו משתלטים על האדמות… הוחלט לא להוציא את לבטינו מעל גבי העלון". עותק אחד בלתי מצונזר חושף את הלבטים והטיעונים שהשמיעו חברי הקיבוץ, שדנו בשני נושאים: רכוש הפלסטינים שנותר מאחור ועיבוד אדמותיהם.
דו"ח הריסת כפרים וגירוש פליטים
העיתונאי עמוס קינן שירת כחייל בגזרת לטרון במלחמת ששת הימים. ב-10 ביוני 1967 הוא כתב דו"ח על שראה בעת כיבוש הכפרים הפלסטיניים באזור ושלח לחבר הכנסת אורי אבנרי, שהעביר אותו לחברי כנסת ולחלק משרי הממשלה. הדו"ח לא פורסם בעיתונות בזמן אמת, אך הוא היה מוכר לרבים וחלקים ממנו הופיעו בפרסומים שונים לאחר המלחמה.
