עקירה ברמה: כיצד נעלמו תושבי הרמה הסורית ב-1967

ב-10 ביוני 1967, יומה החמישי של מלחת שש הימים, הגיעו כוחות צה"ל אל צפון רמת הגולן ואל העיר קוניטרה. בשעות הצהריים הסתיימה הלחימה באזור, ורמת הגולן כולה נכבשה בידי ישראל. שלושה ימים לאחר כיבוש הרמה הוציאה מחלקת המחקר של אגף המודיעין את המסמך הזה, ובו הערכה לגבי היקף האוכלוסייה בשטח שהיה עתה בידי צה"ל. אוכלוסיית רמת הגולן הוערכה באותה עת ב-90 אלף איש, מהם כ-20 אלף בעיר קוניטרה.

כחודשיים לאחר כיבוש רמת הגולן, ערכה ישראל מפקד אוכלוסין באזור. המסמך מסכם את תוצאות המפקד האוכלוסין שנערך ברמת הגולן ב-10 באוגוסט 1967. התוצאות הסופיות והמעובדות מראות כי ברמה נותרו 3,936 תושבים סורים – רובם המוחלט דרוזים (הנכללים במסמך תחת הקבוצה "דת אחרת").

בדו"ח של נציגות הצלב האדום בקוניטרה לתאריכים 16-12 ביולי 1967, כחודש לאחר כיבוש הגולן בידי ישראל, מתארים חברי המשלחת את פעולותיהם ואת הרשמים מהמצב בשטח. המשלחת ביקרה בכמה כפרים ומצאה אותם ריקים מאדם. כמו כן נפגשו אנשי הארגון עם המושל הצבאי והוגדרו תנאי פעילותה בגולן. "השתתפנו – בין אם נאהב זאת או לא – בשחזור מרשים ומהימן ביותר של ההשתלטות על קוניטרה בידי הכוחות הישראליים", דיווחו נציגי הצלב האדום ב-13 ביולי. "השחזור התרחש ממש מול הבית שבו התגוררנו, שחלונות רבים שלו נופצו. המטרה: סרט".

התוצאה היתה בריחתם המבוהלת של תושבים שנותרו באזור לאחר כיבושו. "מדוע הישראלים לא הודיעו לתושבים שמדובר רק בשחזור לצורך צילום סרט?" תהה מוכתר קוניטרה בפני נציגי הצלב האדום. בכפר מנסורה לבדו, הנמצא בפאתי קוניטרה, ברחו כ-300 תושבים שנותרו בו בתום המלחמה. ב-17 ביולי דיווחה המשלחת ש"תושבים אלה נמלטו בעקבות שחזור, ריאליסטי מאוד, שגם ראינו במו עינינו, של ההשתלטות הישראלית על קוניטרה שלושה ימים קודם לכן. רעשי הקרב הפחידו אותם עד כדי כך שהעדיפו להימלט בחשאי. למחרת, עם עזיבתנו, וידאנו את ההימלטות הזאת: 6 תושבים נותרו". מפקד האוכלוסין שביצע הממשל הצבאי ברמת הגולן ב-10 באוגוסט מנה אף הוא ששה תושבים בלבד במנסורה.

בדיווח בעקבות ביקורם בכפר הריק מנסורה, כותבים נציגי הצלב האדום כי על פי המידע שבידיהם, הכפר מנה בין 250 ל-300 תושבים עד כמה ימים לפני הביקור. הנציגים ביקרו את "ההפגזות המבוימות" שהביאו לבריחת התושבים, וציינו שמדובר באקט בלתי נסבל של הפחדה. "דממת מוות שוררת בכפר", הם קבעו. נציג צה"ל שהתלווה דרך קבע לסיורי הצלב האדום באזור ניסה "לגרום לנו להאמין שהתושבים עזבו כדי לחפש את קרוביהם בסוריה ולהחזיר אותם", כותבים הנציגים. ואולם אף אחד מהצדדים לא האמין להסבר זה. בדיווחם כותבים חברי המשלחת כי אמרו למלווה הישראלי שלהם ש"מדובר באגדה", וכי הוא, בתגובה, "מחייך ומביע את הסכמתו". מאות התושבים שברחו בעקבות הצילומים מעולם לא חזרו לבתיהם.

בחודשי הכיבוש הראשונים ישראל פעלה בכדי לנקות את הרמה מתושביה הערבים, בעיקר הסונים. את התושבים הדרוזים שנותרו ברמת הגולן הוחלט להשאיר במקומם, ומצבם היה טוב בהרבה. בכפרים אחרים שבהם נותרו תושבים – ישראל פעלה בנחישות כדי לבצע גירוש. כך, לדוגמה, דו"ח מביקור של אנשי משלחת הצלב האדום בכפר פרג' מ-19 ביולי מוסר כי הכפר נמצא נטוש וכי לא נותר בו זכר ל-60 התושבים שהתגוררו בו. עוד מספרים נציגי הארגון כי צה"ל ניסה להקשות עליהם להגיע למקום. לבסוף, כשאחד הנציגים הגיע לכפר הוא תיאר יישוב שנעזב בחיפזון, שחלק מבתיו עברו ביזה והרס. בתים אחרים נשרפו כליל על תכולתם.

מרבית תושבי האזורים הכפריים ברמת הגולן, פרט לתושבי הכפרים הדרוזים בצפון הרמה, רוכזו במהלך השבועות שלאחר הכיבוש הישראלי באחת משכונותיה של העיר קוניטרה. משם הם הועברו, טיפין טיפין, לשטח סוריה. אבל מדיניות זו החלה לגבות מחיר דיפלומטי: מיכאל קומיי, מבכירי משרד החוץ, פנה כשנה לאחר המלחמה אל שלמה גזית, שהיה אחראי מטעמו של שר הביטחון משה דיין על הטיפול בשטחים הכבושים במכתב שבו פירט שורה של בעיות וקשיים דיפלומטיים. בסעיף 2 למכתבו מתייחס קומיי למצב בקוניטרה. "אם המצב הוא שמסיבות ביטחוניות אי אפשר לשמור על המוסכם, דהיינו להשאיר את התושבים בקוניטרה, נשארת העובדה שגירוש ערביי קוניטרה, הנמשך כבר מספר חודשים מעמיד אותנו, כל פעם מחדש, בפני טענות ובירורים עם הצלב האדום", כתב קומיי. "נראה לנו שאם אין מנוס – מוטב לסלק את הבעיה בבת אחת בצורה ההומנית ביותר."

מסמך זה הוא נספח למכתב המסכם את תגובות הצלב האדום למקרים של גירוש תושבים מרמת הגולן, מהגדה המערבית ומרצועת עזה. בנוגע לרמת הגולן, משלחת הצלב האדום הגיעה לכלל מסקנה כי במקום בוצע גירוש שיטתי של תושבים על ידי צה"ל, וכי רובם של אלו שנותרו באזור לאחר המלחמה הועברו ממקומם. המסמך מעלה כי ב-11 ביוני 1967 דיווחה ישראל על הימצאות 1,000 תושבים שאינם דרוזים בגולן; כעבור חודש דיווחה על 600 תושבים; וחודש נוסף לאחר מכן דווח על 300 תושבים בלבד. בדיקה מדוקדקת שביצעו שליחי הארגון בישראל ובסוריה מצאה כי "מרבית הפליטים גורשו – בין אם באופן אלים בעת הגעת הכוחות החמושים, בין אם באמצעות הפעלת לחץ (על התושבים לעזוב) בשלב מאוחר יותר". לאלוף משנה שלמה גזית, יושב ראש ועדת התיאום המדיני-ביטחוני בשטחים, היה הסבר לתופעה בעת שנפגש עם נציגי הצלב האדום לדון בין היתר בסוגיית גירוש התושבים: לדבריו, אין לראות בעזיבה של תושבים סורים בחזרה לסוריה – גירוש. זו היתה תגובתה של ישראל גם לגבי תלונות אחרות בדבר גירוש של פלסטינים מהגדה המערבית לירדן לאחר המלחמה.