בשלהי 1967, כשלושה שבועות לאחר פגישת "סיעור המוחות" אצל ראש הממשלה אשכול, קיים הרמטכ"ל יצחק רבין דיון במטה הכללי של צה"ל תחת הכותרת "הגבולות האפשריים של מדינת ישראל לאור צרכי הבטחון". הדיון נפרש על-פני שתי ישיבות, כארבע שעות בסך-הכל, בהן שטחו חברי המטכ"ל את עמדותיהם והערכותיהם באשר למדיניות הרצויה לישראל ביחס לגבולותיה, ובפרט לגבי עתיד השטחים.
על סדר היום: הגבולות האפשריים של מדינת ישראל לאור צרכי הביטחון
רב אלוף רבין:
"אני מציע לא להכנס לניואנס כזה או אחר. אני אומר שלושה עקרונות:
א. סטטוס שונה לגדה מאשר לירדן.
ב. שלטון אזרחי או בדרך הפתרון הפוליטי של מדינה פלשתינאית או שלטון אזרחי ירדני.
ג. הירדן כקו הגנה."
[…]
אלוף שרון:
"לא הוזמנתי לפגישה עם אשכול אבל דיברתי בנושא זה והייתי בדעה ששום שעל אדמה ושם נסיגה […] אבל אני רוצה להתרכז יותר בצד הצבאי ולא הפוליטי כי אני רוצה להיות עוד הרבה שנים בצבא."
הגבולות האפשריים של מדינת ישראל לאור צרכי הביטחון: המשך הדיון
אלוף בר-לב:
"כך שלגבי הערכתי' מה יהיה? המצב די ברור והוא פחות או יותר אומר מה שקיים היום. […]השאלה היא האם זה גם המצב שהייתי רוצה לשאוף אליו. אני בניגוד לחלק מהחברים מולי, אני לא חושב שזה המצב שכדאי וצריך לשאוף אליו. אני לא חושב שהשאיפה שלנו צריכה להיות עוד מלחמה ועוד מלחמה, ועזר מנה 18 מלחמות עד עכשיו. כי זה נחוץ לעם ישראל ולמדינת ישראל כדי להתגבש. זה איננו רצוי. אני בטוח שיש למדינת ישראל מספיק אתגרים גם בלי מצב של מלחמה תלוי בכל רגע ורגע. המדינה שלנו לצערנו היא עוד לא פתרה את מרבית בעיותיה. הבעיה הכלכלית לא פתורה. הבעיה החברתית לא פתורה ואין כמעט בעיה ברמה הכוללת שהיא פתורה."
