בעמוד זה תוכלו לאתר מסמכי ארכיון שפירסמנו במרוצת הזמן – בחלוקה לפי נושאים.

ניתן לאתר מסמכים גם באמצעות חיפוש חופשי בשורת החיפוש שנמצאת בפינה השמאלית העליונה של האתר.

מסמכים לפי נושאים:
  • 1948

    • חשדות לפשעי מלחמה ב-1948: "אם מחפים על מעשים אלו – האשמה היא בממשלה כולה"

      במשך 73 שנה היו חלקים רבים מהפרוטוקולים של ישיבות הממשלה מ-1949-1948 חסויים וסגורים בפני הציבור. כעת הם נחשפים ללא חלק מההשחרות שביצעו בהם בארכיון המדינה, והם מלמדים על מה שידעו ראשי המדינה בזמן המלחמה: עדויות קשות על מעשי טבח ופשעי מלחמה הגיעו לידיעת השרים, שדרשו לחקור את העניין. אלא שראש הממשלה בן גוריון הכריע שלא לבדוק לעומק את החשדות שהועלו ולהימנע מחקירה של חיילים.

      לקריאת שלושה מהפרוטוקולים

    • נחשף פרוטוקול ישיבת הממשלה מיולי 1948 שהיה חסוי עד היום

      בישיבת הממשלה שהתקיימה לאחר הכיבושים המרכזיים של מלחמת העצמאות דנו השרים ביחס כלפי הציבור הערבי במהלך המלחמה – ובפרט בביזת רכושו. הדיון כולו היה מושחר וסגור לעיון עד עכשיו, ונפתח בעקבות פנייה של מכון עקבות.

      לקריאת הפרוטוקול מ-21.7.1948.

    • ניתוח מודיעיני מ-1948 שהוסתר במשך עשרות שנים: פעולות הלוחמים היהודים – ולא קריאות ההנהגה הערבית – הן הגורם המרכזי לעקירת הערבים

       

      מסמך מודיעיני של צה"ל מ-1948, המפורסם כעת במלואו לראשונה לאחר שהוסתר מאז אותר באמצע שנות השמונים, סותר את הטענה המקובלת בישראל ביחס לגורם המרכזי לעקירת תושבי הארץ הערבים במהלך מלחמת העצמאות: על פי המסמך, עיקר העקירה של הערבים בחודשי המלחמה הראשונים נבעה מפעולותיהם של לוחמים יהודים, ותפקיד ההנהגה הערבית בעידוד "בריחה" היה זניח.

      לקריאת המסמך.

    • אחרי 73 שנות הסתרה: פרסום מלא ראשון של דו"ח ריפתין

      בבפברואר 1948 מינה דוד בן־גוריון את יעקב ריפתין לחקור שורה של אירועים שהובאו לידיעתו, שבהם נחשדו אנשי ההגנה בביצוע מעשים חמורים ביותר – בהם מעשי רצח, עינויים בחקירה, שוד וביזה. בחלוף כשלושה שבועות הגיש ריפתין דין וחשבון המסכם את פעולות החקירה שביצע, כמו גם שורה של מסקנות והמלצות. הדו"ח עצמו מעולם לא פורסם – עד עתה. זהו פרסומו המלא הראשון.

      לקריאת הדו"ח.

  • הממשל הצבאי 1966-1948

    • "עיקר השינוי הוא חיצוני-פסיכולוגי הנותן הרגשת שוויון"

      ב-1 בדצמבר 1966 בוטל רשמית הממשל הצבאי שהחילה ישראל על אזרחי ישראל הפלסטינים. לקראת ההודעה בכנסת על ביטול הממשל – שנמשך קרוב לעשרים שנה – שלח משרד החוץ מסמך מפורט לנציגויות הישראליות ובו הנחיות בנוגע לקו ההסברה שעליהן לנקוט.

      לקריאת המסמכים

    • עצומת הבדואים בעקבות הסדר הקרקעות בנגב

      בשנים שלאחר סיום המלחמה ב-1949 החלה ישראל לבצע הסדר קרקעות בנגב – מהלך שנועד לקבוע ולרשום בעלויות על קרקעות הנגב, אך בפועל הביא להכרזה על שטחים נרחבים כעל אדמות מדינה. ב-1966 שלחו נציגים של 17 שבטים בדואים עצומה לראש הממשלה לוי אשכול: "אנו ממתינים בסבלנות זה 18 שנים. זכויותינו למיניהן נשללו ונגרם לנו סבל וכאב רב, אין אנו יכולים להמשיך ולסבול ולחכות לפתרון צודק עד אין סוף", כתבו.

      לקריאת העצומה ומסמכים נוספים.

    • "בגלל שיקולים מדיניים קבענו את מקומה של המלצה זו במכתב ולא בדו"ח"

       

      בינואר 1962, על רקע התגברות הלחץ הפוליטי והביקורת הפנימית בישראל על הממשל הצבאי, מינה בן-גוריון ועדה מיוחדת – אחת מני רבות – שנועדה לבחון את האפשרות לתת הקלות מסוימות בהגבלות שהוטלו על האזרחים הערבים. בדו"ח הרשמי שהגישו חברי הוועדה הם קבעו כי יש להותיר על כנן את תקנות ההגנה שעליהן התבסס הממשל הצבאי תוך מתן הקלות מינוריות למדי. כמה סוגיות נוספות הועברו לראש הממשלה במכתב אישי.

      לקריאת הדו"ח והמכתב.

    • "אמנם קורים מקרים שבהם אוספים מפקדי צבא שרידים ארכיטקטוניים מאתרים היסטוריים, אבל קשה למנוע את הדבר"

       

      לצד המדיניות הכללית של ישראל בשנות החמישים והשישים, שחתרה להרוס שרידים של כפרים פלסטיניים נטושים ולמחוק כל זכר לעבר הפלסטיני בארץ – התקיימה גם ביזה פרטית של עתיקות ושרידי מבנים בכפרים הריקים. בתכתובת עם הרמטכ"ל משה דיין, ביקש ממנו מנהל מחלקת העתיקות "להשפיע על קציניו כי יפסיקו את המנהג הזה".

      לקריאת המסמכים.

    • הממשל הצבאי כגוף המקשר בין המדינה לאזרחים הפלסטינים: "הפליה מטעמים שבגזע"

      בתקופת הממשל הצבאי התקבע הנוהג כי הממשל הוא הגוף היחידי המייצג את המדינה מול האזרחים הפלסטינים. שר החוץ משה שרת אף ביקש משרי הממשלה כי כאשר פונה אליהם אזרח פלסטיני "לא לענות לפונה ישירות, אלא להעביר את התשובה באמצעות המושל הצבאי". מכתב של מנהל מחלקת החקיקה במשרד המשפטים מבהיר כי בדרישה זו יש משום אפליה וכי היא "עומדת בסתירה להצהרות הממשלה על שווי זכויות כל התושבים".

      לקריאת המסמך.

    • "הציבור הניח, בטעות, שעם ביטול הממשל הצבאי כל אזרח יהא חופשי לנוע לכל מקום"

      בדצמבר 1966 בוטל הממשל הצבאי על אזרחי ישראל הפלסטינים. ואולם גם לאחר ביטול הממשל תקנות ההגנה לשעת חירום הוסיפו להיות בתוקף והגבלות תנועה מסוימות נותרו על כנן. מכתב של היועץ לענייני ערבים לראש הממשלה מאפריל 1967 מאשר ש"מעשית לא היו כמעט הקלות", ומציע לאפשר לאזרחים הערבים תנועה חופשית לאזורים מסוימים, מתוך ציפייה ל"תועלת רבה למערכת יחסינו עם המיעוט הערבי".

      לקריאת המסמך.

    • "הכפרים הנטושים עומדים על תילם, אלא שהם ריקם כמעט מאדם [...] הריקניות הזאת יוצרת תורפה לחזרתם של הערבים הפליטים"

      עוד במהלך הלחימה הועלו הצעות ליישב עולים חדשים בכפרים הפלסטינים שננטשו במהלך המלחמה ב-1948. תוכנית שחיבר איש קק"ל יוסף ויץ מניחה תשתית מפורטת לשיכון עולים בכפרים הנטושים בגליל העליון המערבי, כדי להשיג מטרה כפולה: פתרון מצוקת הדיור של רבבות העולים היהודים שהגיעו ארצה, ובמקביל – מניעת חזרתם של תושבים פלסטינים לכפרים ולאדמות שנעזבו.

      לקריאת המסמך.

    • "אנו עוד מעוניינים להישאר תחת הממשל הצבאי"

      ב-1 ביוני 1951 בוטל הממשל הצבאי בעכו, לאחר שלוש שנים שבהן היתה העיר נתונה למשטר קפדני המבוסס על תקנות ההגנה לשעת חירום. כפי שמראה מכתבו של ראש העירייה היהודי הראשון של עכו, לא כולם קיבלו בהתלהבות את הבשורה על ביטול הממשל.

      לקריאת המסמך.

    • הנישלת וגם ירשת? כך הגיעה התבואה של שבט אל הוזייל לידיו של המושל הצבאי לשעבר

      דחיקה מתמשכת מאדמות, ריכוז באזור מחייה מוגבל ואילוץ החקלאים למכור את תוצרתם באמצעות חברות מונופוליסטיות נצלניות – כך תיפקד הממשל הצבאי בנגב כזרוע המרכזית של המדינה לנישול ועושק של האזרחים הבדואים בדרום הארץ. במכתב אל שר החקלאות מגולל ראש שבט אל הוזייל מסכת ארוכה של גזל, שהגיעה לשיא כאשר קומביינים עלו על שדות השבט והחרימו תבואה משטח של 4,000 דונם. היבול המוחרם התגלגל לידיו של לא אחר מהמושל הצבאי עצמו.

      לקריאת המכתב.

    • התיישבות ביטחונית ושאלת הקרקעות: דו"ח ועדת רטנר והנספח הסודי

      בדצמבר 1955 מינתה הממשלה, בראשותו של דוד בן-גוריון, ועדה אזרחית שנועדה לגבש עמדה ולהמליץ בפני הממשלה באשר לעתיד הממשל הצבאי. הנספח הסודי של דו"ח ועדת רטנר על הממשל הצבאי (1956) מתפרסם כעת לראשונה, לאחר שהוסתר שלא כחוק בידי מלמ"ב.

      לקריאת הנספח הסודי של דו"ח ועדת רטנר.

    • תיק גל-17005/6: ארגון מחדש של הפיקוח על אזרחי המדינה הפלסטינים בשלהי הממשל הצבאי

      תיק ארכיון המדינה גל-17005/6 ממשרד היועץ לענייני ערבים בלשכת ראש הממשלה מכיל מאות עמודים המתעדים חלקים מהפרק האחרון של מנגנון הממשל הצבאי על הפלסטינים אזרחי ישראל, טרם הוחלף באופן פורמלי במנגנוני פיקוח אזרחיים בדצמבר 1966. פתיחתו לעיון של התיק בן 446 העמודים בארכיון המדינה עוכבה במשך שנתיים.

      לקריאת התיק המלא.

    • "בלי ברוטאליות מיותרת"

      בדצמבר 1949 כתב מנכ"ל משרד החוץ, ולטר איתן, לשר הממונה עליו משה שרת על תוכנית לגירוש תושביהם של שמונה כפרים, חצי שנה לאחר תום המלחמה. על פי המכתב, ראש הממשלה בן-גוריון אישר לגרש "מטעמי ביטחון" קרוב ל-10,000 תושביהם של שמונה כפרים, בהם פסוטה, חורפיש, ריחניה, תרשיחא וג'ש (ובכללם פליטי בירעם). איתן מציין את התנגדותו לתוכנית, עליה נאמר לו שניתן לבצעה "בלי ברוטאליות מיותרת".

      לקריאת המכתב.

    • המודיעין, הסרחינים והגירוש מהר הנגב: סקירת המושל הצבאי

      סקירה שחיבר באוגוסט 1960 סא"ל פנחס עמיר, המושל הצבאי של הנגב, מתחקה אחר מדיניותה של ישראל כלפי הבדואים באזור הר הנגב. המסמך סוקר את מערכת היחסים בשנים 1953-1959 בין גורמי מודיעין והממשל הצבאי לבין קבוצות ממטה העזאזמה שכונו במקובץ "הסרחינים"; החל בניסיונות החוזרים לנצלם לטובת המודיעין הישראלי וכלה בפעילות לענישתם ולגירושם מהאזור. 

      לקריאת המסמך.

    • "רפיק חלבי לא מוכרח להיות בכל מקום"

      על פני 48 עמודי פרוטוקול מתועדת התייעצות בין ראש הממשלה מנחם בגין לראשי מערכת הביטחון ביום שלאחר הפיגוע הראשון של המחתרת היהודית, שבו נפצעו שני ראשי ערים פלסטינים וחבלן משטרתי. הדיון נפתח בפרטי הפיגוע ובהשלכותיו, ונמשך בשורה של נושאים בהם אכיפת החוק על מתנחלים, מעורבות בג"ץ בנושאי ביטחון, הגבלת הסיקור התקשורתי של הנעשה בשטחים ומניעת מחאה פוליטית.

      לקריאת הפרוטוקול.

  • עזה וסיני 1956/7

    • מה קרה בעזה ב-1956? כשהארכיונים שותקים - נותרים הסיפורים

      מעט מאוד תיעוד ארכיוני פתוח לעיון בנוגע לאירועים הדמים שהתרחשו ברצועת עזה מיד לאחר כיבושה ב-1956. בהיעדר תיעוד אמין וזמין, האירועים האלה סופרו בסיפור שפירסם מתי מגד בעיתון "למרחב" ותיאר את מעלליו של המושל הצבאי הבדיוני "מר ד.", וברומן גרפי עב כרס של הסופר והמאייר ג'ו סאקו שפורסם באנגלית ב-2010. מה בכל זאת ידוע על האירועי האלה? ומה עומד מאחורי הסתרת התיעוד בארכיונים בישראל?

      לקריאת "סופו המר של ד."

    • מודיעין והתנגדות בתקופת הכיבוש הראשון של רצועת עזה

      זמן קצר לאחר כיבוש רצועת עזה בנובמבר 1956, החלו כוחות הביטחון של ישראל להתמודד עם התנגדות התושבים לשלטון החדש. המסמכים שלפנינו מאפשרים הצצה להיערכותם של גופי המודיעין הישראליים ברצועת עזה; הם מלמדים על פריסת גופי המודיעין והאכיפה ברצועה, על שיתוף הפעולה ביניהם וגם מעט על אופי פעולתם. מהמסמכים עולה גם תמונה של אופי ההתנגדות הפלסטינית לכוחות הצבא בתקופת הכיבוש הישראלי הראשון של הרצועה.

      לקריאת המסמכים.

    • מדינת ישראל ודיני הכיבוש: ההתחלה

      בעקבות כיבוש רצועת עזה וחצי האי סיני במבצע קדש, הכין היועץ המשפטי לממשלה חיים כהן שני מסמכים שנועדו להסדיר את מעמדם של האזורים שנכבשו. למחרת, כאשר ראה את המסמכים שבתאי רוזן, היועץ המשפטי של משרד החוץ, הוא נחרד. כך כמעט סיפחה ישראל בטעות את רצועת עזה וחצי האי סיני, ובהזדמנות זו התוודעה אל דיני הכיבוש במשפט הבינלאומי.

      לקריאת המסמכים.

    • דו"ח עזה. נובמבר 1956 - מרץ 1957

      ב-3 בנובמבר 1956 כבש צה"ל את רצועת עזה במסגרת מבצע קדש, וב-8 במרץ 1957 נסוג ממנה. בין לבין, קיים צה"ל ממשל צבאי שניהל את החיים האזרחיים ברצועה. סמוך לאחר הנסיגה הכין צה"ל דו"ח מקיף, בן 142 עמודים, לסיכום התקופה הראשונה של כיבוש צבאי ישראלי ברצועת עזה.

      לקריאת הדו"ח.

  • 1967/8: שנת הכיבוש הראשונה

    • "כל ההומניזם נגמר פה. מול החלון שלי": הדיונים בקיבוץ נחשון בעקבות הגירוש וההרס של כפרי אזור לטרון במלחמת ששת הימים

      עם כיבוש אזור לטרון ביוני 1967 גורשו מבתיהם תושבי עמואס, בית נובא ויאלו וכפריהם נהרסו עד היסוד. חברי קיבוץ נחשון, היישוב היהודי הקרוב ביותר, ראו את החורבן בזמן אמת. בדיונים שקיימו מיד לאחר המלחמה הם התחבטו מה לעשות עם הרכוש שהותירו מאחוריהם השכנים, היבול שהלך והבשיל בשדות, והאדמות הפוריות שעמדו עתה שוממות.

      לקריאת המסמכים.

    • עקירה ברמה: כיצד נעלמו תושבי הרמה הסורית ב-1967

      ב-1 ביוני 1967 התגוררו ברמה הסורית כ-90 אלף איש. כחודשיים לאחר מכן, במפקד אוכלוסין שערכה ישראל לאחר כיבוש הרמה נמנו בה 6,396 תושבים – רובם הגדול דרוזים. לאן נעלמו עשרות אלפי תושבי הרמה הערבים? מסמכים שאיתרנו בארכיון הצלב האדום בג'נבה מספקים תיעוד של נציגי הארגון על שהתרחש ברמת הגולן מיד לאחר המלחמה – כולל צילום סרט תעמולה שהביא למנוסתם של מאות תושבים.

      לקריאת המסמכים ולהאזנה לפרק בפודקאסט "אמצעים וכוונות"

    • ההתנחלות בחברון: "היום לא נעסוק בצד הרוחני, אנו נעסוק בצד המעשי"

      בחזרה אל אחד הרגעים המכוננים של מפעל ההתנחלות בשטחים הכבושים: פרשת ליל הסדר במלון פארק בחברון שהחלה באפריל 1968. פרוטוקול פגישה של שר הביטחון משה דיין עם ראשי המתנחלים מראשית יוני 1968 מספק הדגמה לאופן שבו תירוצים, קריצות עין ומשחקי מילים שימשו כבר מראשית הדרך גם את המתנחלים וגם את מערכת הביטחון, ששילבו ידיים כדי לטפח ולהכשיר את מפעל ההתנחלויות.

      לקריאת פרוטוקול הפגישה.

    • על הסכנות שבסיפוח הגדה המערבית: מכתבי אליהו ששון

      הדיון על סיפוח השטחים ותיק כימי הכיבוש, ומלווה – בעוצמות משתנות – את השליטה הישראלית בשטחים שכבשה במלחמת ששת הימים, עוד מראשיתה. בשנה הראשונה לכיבוש שלח אליהו ששון, שהיה מנהל המחלקה הערבית בסוכנות ולימים איש משרד החוץ, סדרת מכתבים לראש הממשלה, תחת הכותרת "לגורל הגדה המערבית". במכתבים שטח ששון באופן מסודר ומנומק את הסיבות להתנגדותו הנחרצת לסיפוח הגדה המערבית.

      לקריאת מכתבי אליהו ששון.

    • ישראל צילמה סרט תעמולה. תושבי הגולן נמלטו מבתיהם

      ערב מלחמת ששת הימים התגוררו ברמה הסורית קרוב ל-130 אלף תושבים. במפקד אוכלוסין שערכה ישראל באוגוסט 1967 נמנו ברמה 6,396 תושבים סורים בלבד – רובם המוחלט דרוזים. מה עלה בגורלם של עשרות אלפי התושבים הערבים שהתגוררו ברמה? מסמכים שאיתר מכון עקבות בארכיון הצלב האדום מאירים ממד נוסף של גירוש התושבים הסורים מיד לאחר כיבוש הגולן, ומתארים את צילומיו של סרט תעמולה ישראלי שאיש לא טרח לספר עליו לתושביו.

      לקריאת המסמכים (עברית וצרפתית).

    • ההתנחלות בגוש עציון: כסות של ביטחון

      כמו התנחלויות רבות אחרות, גם התנחלויות גוש עציון הוקמו תוך שימוש באמתלה ביטחונית והוצגו כלפי העולם כמאחזים צבאיים. במכתב לרמטכ"ל יצחק רבין הבהיר אל"מ שלמה גזית בגלוי כי למרות הכסות הביטחונית – הצבא לא מתכוון לנקוט צעדים מעשיים למימוש ההצהרות האלה. בתגובה לדאגה שהביעו מספר נציגויות ישראליות בעולם, במשרד החוץ הוסיפו כי ידאגו למנוע פרסומים בעניין זה כדי למנוע ביקורת בעולם כלפי מדיניות ההתנחלות הישראלית.

      לקריאת המסמכים.

    • "סודי – מחקר עבור טדי"

      ב-1968 הזמין ראש עיריית ירושלים, טדי קולק, סקר מקיף בדבר עמדותיהם של תושבי מערב העיר, היהודים, ביחס לתושבי ירושלים המזרחית הערבים. תוצאות הסקר חשפו שתושבי העיר היהודים לא ששו לחלוק את עירם עם תושבי מזרח ירושלים הפלסטינים. בהמלצת ראש הממשלה, הורה ראש העירייה להשמיד את עותקי הסקר.

      לקריאת ממצאי הסקר שהושמדו על ידי טדי קולק.

    • ועדת המנכ"לים: הפרוטוקולים 1977-1967

      התפתחות המדיניות הכלכלית והאזרחית של ישראל בשטחים הכבושים לאורך עשר השנים הראשונות של הכיבוש מתועדת בפרוטוקולים של "ועדת המנכ"לים לטיפול בנושאים האזרחיים בשטחים". מכון עקבות מנגיש לשימוש הציבור את כל הפרוטוקולים הללו.

      לקריאת הפרוטוקולים של ועדת המנכ"לים.

    • בירת הגדה

      בספטמבר 1967, כחודשיים וחצי לאחר סיפוח מזרח ירושלים למדינת ישראל, הכין מטה הממשל הצבאי בגדה המערבית מצע לדיון בנושא "ירושלים – מזרח". "אי אפשר לנתק את הטיפול בבעיות הפוליטיות-ביטחוניות, הכלכליות והדתיות של ירושלים מן הטיפול בבעיות הגדה", ציינו מחברי המסמך וסקרו בו את הנושאים שמצריכים דיון והכרעה.

      לקריאת המסמך.

    • לאחר הסיפוח: בעיות שמצפות לפתרון

      שאלת מעמדם האזרחי של תושבי מזרח ירושלים ושאלת גורל רכושם במזרח העיר ובמערבה היו שלובות זו בזו מאז תחילת הדיון בדבר השלכות סיפוחם של העיר העתיקה והכפרים באזור למדינת ישראל. מקצת התיעוד שליווה את הדיון הזה בשנתו הראשונה של הכיבוש מובא כאן.

      לקריאת הדו"ח של ועדת השרים לענייני ירושלים.

    • ממילא משימות אלה לא ניתן למלא בצורה שגרתית

      איתור רכושם של נפקדים, הפעלת משת"פים ומיפוי מיליונרים: דו"ח פנימי מתאר את פעילותו של סניף מזרח ירושלים במנהל מקרקעי ישראל במהלך השנה הראשונה שלאחר הסיפוח.

      לקריאת הדו"ח.

    • "יש לתארו לא כסיפוח אלא כהיתוך עירוני"

      סיפוחם למדינת ישראל של העיר העתיקה בירושלים וכפרים פלסטיניים סמוכים בשלהי יוני 1967 הוסווה כצעד מנהלי שגרתי, במטרה למנוע התנגדות בינלאומית למהלך של סיפוח שטח כבוש אל המדינה הכובשת. מסמכים שחשף מכון עקבות מתעדים מקצת ממאמצי משרד החוץ לטשטש את משמעות הסיפוח – שניים מהם מוצגים כאן.

      לקריאת המסמכים.

    • זכרון דברים – ביקור במשרד המושל הצבאי בעזה

      במסמך זה מוצגת עדות לגירוש המוני של 110 פלסטינים שנלקחו מרצועת עזה ונעזבו לגורלם בחצי האי סיני, ולביצוע הריסת בתים עונשית ברצועת עזה, סמוך לאחר כיבושה ביוני 1967. העדות מובאת בזכרון דברים שכתבו אנשי משרד החוץ מפיו של מושל רצועת עזה סא"ל חיים גאון. השיחה התקיימה למחרת האירועים המתוארים, ימים ספורים לאחר תום קרבות מלחמת ששת הימים.

      לקריאת המסמך.

    • דיוני ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, יוני 1967-יוני 1968: התמלילים המלאים

      במשך השנה הראשונה שלאחר מלחמת ששת הימים דנו חברי ועדת החוץ והביטחון בינם לבין עצמם ועם מוזמנים שונים – שרי הממשלה, בכירי הצבא והמשטרה – בענייני היום ובשאלות אסטרטגיות.

      לקריאת תמלילי הישיבות מיוני עד אוקטובר 1967.

      לקריאת תמלילי הישיבות מאוקטובר 1967 עד מאי 1968.

      לקריאת תמלילי הישיבות ממאי עד יוני 1968.

    • איך לקרוא לשטחים שנכבשו?

      השטחים הכבושים, המנוהלים, המוחזקים או המשוחררים? הגדה המערבית, יהודה ושומרון או בכלל יהודה ואפרים? הכינוי שיש לתת לשטחים שנכבשו בידי צה"ל במלחמה היה נושא לדיון ער עוד בחודשי הכיבוש הראשונים.

      לקריאת המסמכים וההצעות שהועלו.

    • חוקרים את הכיבוש

      כבר במהלך השנה הראשונה לכיבוש ביצעו גורמי ממשל ישראלים שורה ארוכה של מחקרים וסקרים ביחס לשטחים, לאוכלוסייתם ולכלכלה שלהם. כותרות המחקרים והסקרים מספקות הצצה אל תחומי העניין של ממשלת ישראל בשטחים כבר בראשיתו של הכיבוש. שניים מהמחקרים מוגשים כאן אף הם.

      לקריאת המחקרים והרשימה.

    • שבע ברירות לעתיד הגדה המערבית ורצועת עזה

      מסמך מדיניות מיולי 1967 מנתח את היתרונות והחסרונות של שבע אפשרויות לעתיד הגדה המערבית ורצועת עזה – החל מסיפוחן לישראל וכלה בהקמת מדינה פלסטינית עצמאית.

      לקריאת המסמך.

    • הנדון: דעות ומחשבות של תושבי הגדה לגבי העתיד

      כבר בימיו הראשונים של הכיבוש החלו גורמים ישראלים שונים – אנשי מודיעין, עיתונאים ואחרים – לשוחח עם מנהיגים פלסטינים בכדי ללמוד על עמדותיהם ביחס לעתיד הגדה המערבית. כחודש ימים מתחילת הכיבוש הכין סמנכ"ל משרד החוץ, שלמה הלל, דו"ח בן שלושה עמודים שסיכם את העמדות שהביעו בשיחות אלה "כמה מהמנהיגים החשובים ביותר".

      לקריאת המסמך.

    • "הוועדה מבקשת להדגיש במיוחד כי גורם הזמן הינו בעל חשיבות ראשונה במעלה"

      ב-4 ביולי 1967 מינה ראש הממשלה לוי אשכול "ועדה בין-משרדית מיוחדת למגעים מדיניים באזורי הכיבוש", שנועדה לבדוק את המצב בשטח ולנסח המלצות בנוגע למדיניות ישראל בשטחים הכבושים. כעבור כשבועיים הגישה הוועדה מסמך מסכם קצר שבו פורטו סקירות והצעות לארגון שלטונה של ישראל בגדה המערבית.

      לקריאת המלצות הוועדה.

    • דיון המטכ"ל על עתיד השטחים: שיחה ללא סיכום

      בשלהי 1967 קיים הרמטכ"ל יצחק רבין דיון במטה הכללי של צה"ל תחת הכותרת "הגבולות האפשריים של מדינת ישראל לאור צרכי הבטחון". הדיון נפרש על-פני שתי ישיבות, כארבע שעות בסך-הכל, שבהן שטחו חברי המטכ"ל את עמדותיהם והערכותיהם באשר למדיניות הרצויה לישראל ביחס לגבולותיה, ובפרט לגבי עתיד השטחים.

      לקריאת סיכומי הדיונים במטכ"ל.

    • סדר היום: החלפת דעות בעניין השטחים המוחזקים

      ביום ג', 5 בדצמבר 1967, כינס ראש הממשלה, לוי אשכול, התייעצות במשרדו שבירושלים עם שר הביטחון, משה דיין, הרמטכ"ל יצחק רבין וצמרת צה"ל. על סדר-היום: "החלפת-דעות בעניין השטחים המוחזקים".

      לקריאת פרוטוקול הפגישה.

    • "קיימת שאלת הערבים ושאלת היהודים": דיון הממשלה בעתיד הגדה, 20.8.1967

      אחד הנושאים על סדר יומה של ישיבת הממשלה שהתקיימה ב-20 באוגוסט 1967 היה מדיניות ישראל ביחס לגדה המערבית. ישיבת הממשלה באותו יום נחלקה לשניים: עיקר ישיבת אחר הצהריים הוקדש לדיון בדבר עתיד הגדה המערבית וההכרח לקבל החלטות בנושא זה.

      לקריאת הפרוטוקול.

    • מדיניות הגירוש מהשטחים אושרה למרות אזהרת הפצ"ר שמדובר בהפרה של אמנת ג'נבה

      מזכר מאת היועץ המשפטי של משרד החוץ תיאודור מירון מגלה: ועדת השרים לענייני ביטחון אישרה גירוש של אישים פוליטיים מהשטחים – למרות אזהרת הפצ"ר מאיר שמגר שהדבר נאסר באמנת ג'נבה הרביעית.

      לקריאת המסמך.

    • "סדרי שלטון ומשפט בשטח הכבוש ברצועת עזה ובצפון סיני"

      מסמך בן שמונה עמודים שכותרתו "סדרי שלטון ומשפט בשטח הכבוש ברצועת עזה ובצפון סיני" נכתב באוגוסט 1967 בידי נצ"מ י' בן ארי, היועץ המשפטי למשטרת ישראל. המסמך, שנועד להכין את השוטרים לשירותם בשטחים שנכבשו לאחרונה, כולל הסברים תמציתיים בדבר דיני הכיבוש, מעמד השוטר בשטח הכבוש ומערכות המשפט ברצועת עזה ובצפון סיני.

      לקריאת המסמך.

    • "יש צורך להזהיר בפני השימוש בביטויים מסוימים המצויינים באמנה"

      אחת הדוגמאות המוקדמות למאמץ לטשטש את מעמדם המשפטי של השטחים הכבושים באמצעות הימנעות משימוש במונח "כיבוש" מצויה במזכר ששלח יועצו המדיני של שר החוץ, מיכאל קומיי, אל סמנכ"ל המשרד ב-22 ביוני 1967.

      לקריאת המסמך.

    • עונש מוות בשטחים: ניסוח המדיניות בישיבת ועדת התיאום

      השאלה "באיזו מידה ניתן ורצוי לתת פסקי דין מוות לחבלנים" היתה בין הנושאים שעלו לדיון בישיבתה של ועדת התיאום שהתכנסה במשרד הביטחון בסוף ספטמבר 1967.

      לקריאת פרוטוקול הישיבה.

    • מברק קומיי ומירון: מדוע אנו נמנעים מהכרה בתחולת אמנת ג'נבה הרביעית על השטחים

      מברק בסיווג "סודי ביותר" שנשלח אל שגריר ישראל החדש באותה תקופה בארצות הברית, יצחק רבין, מציג בכנות נדירה את הסיבות הממשיות לכך שישראל נמנעה מלהכיר רשמית בתחולתה של אמנת ג'נבה הרביעית על השטחים שכבשה ב-1967.

      לקריאת המברק.

    • דו"ח התובע הצבאי בעזה ובצפון סיני, יולי-אוגוסט 1967

      שבועות מספר לאחר המלחמה התייצב עו"ד מ' לשירות מילואים בפרקליטות הצבאית ונשלח לשמש תובע צבאי וסגן יועץ משפטי באזור רצועת עזה וצפון סיני. את מסקנותיו משירותו בן 7 השבועות סיכם בדו"ח ששלח לפרקליט הצבאי הראשי, אל"מ מאיר שמגר.

      לקריאת הדו"ח.

    • סקירת הפצ"ר על הבעיות המשפטיות והשיפוטיות בשטחי הממשל הצבאי

      חודש בדיוק לאחר פרוץ מלחמת ששת הימים סקר הפרקליט הצבאי הראשי דאז, אל"מ מאיר שמגר בפני ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת את התמודדות מערכת המשפט הצבאית עם חובות הצבא שנובעים מכיבושן של הגדה המערבית, רצועת עזה, חצי האי סיני ורמת הגולן.

      לקריאת פרוטוקול הישיבה.

    • "הנדון: אמנת ג'נבה - פיצוץ בתים וגירושים"

      תיאודור מירון, היועץ המשפטי דאז של משרד החוץ, בחן ב-1968 את חוקיותה של מדיניות הריסת הבתים והגירוש של ישראל בשטחים. בחוות דעת סודית הסביר מירון – היום מבכירי המשפטנים בעולם – שהוראות אמנת ג'נבה חלות על פעולות ישראל בשטחים וגוברות על תקנות ההגנה לשעת חירום שעליהן נשענת המדינה עד היום.

      לקריאת חוות הדעת.

  • עיצוב המדיניות בשטחים

    • "הנידון: הנפת דגל פלסטין בבית הספר עזה ביפו"

      כבר משנותיה הראשונות של ישראל ייחסו שירותי הביטחון חשיבות מופלגת לדגלים ולהנפתם – או לאי־הנפתם. גופי הביטחון עקבו באדיקות אחר היחס של התושבים הפלסטינים וההנהגה לדגל הישראלי והפלסטיני, בתחילה בתוך ישראל ולאחר 1967 גם בשטחים הכבושים. שם כבר דאגה ישראל לקבוע בחוק כי "אין להציג או לקבוע דגלים או סמלים מדיניים, אלא על פי היתר המפקד הצבאי"

      לקריאת המסמכים

    • כך נמחק הקו הירוק מהמפה

      מי שיסתכל על מפת ישראל יקבל את הרושם ששטח המדינה משתרע מהים התיכון במערב ועד נהר הירדן במזרח. זאת משום שהמפות המודפסות בישראל אינן מציגות את "הקו הירוק" שמפריד בין שטחה הריבוני של ישראל לשטחים שכבשה ב-1967. היעלמות הקו הירוק מהמפה אינה מקרית – זוהי תוצאה של החלטות סודיות שקיבלה ממשלת ישראל חודשים אחדים לאחר תום המלחמה.

      להחלטה ולתמלילי הדיונים.

    • ייעור – כלי לגזל אדמות

      מראשית ימי המדינה משמש הייעור כלי להשגת שליטה בקרקע ולהבטחת עתודות של שטחים להתיישבות יהודית. תוכנית של קק"ל מ-1987 בשם "ייעור לשמירת שטחי המדינה" מדגימה זאת היטב.

      לקריאת המסמכים.

    • המלצות שב"כ לפעולה בשטחים הכבושים

      ארכיון שב"כ סגור לחלוטין לעיון הציבור וקיים מעט מאוד תיעוד היסטורי זמין על פעילות הארגון. תיעוד יוצא דופן מספק מברק שנשלח מלשכת ראש שב"כ במרץ 1988 – על רקע פרוץ האינתיפאדה הראשונה – וחושף את עיקרי ההמלצות של שירות הביטחון לפעילות בשטחים הכבושים.

      לקריאת המברק.

    • התנחלויות – כן; התנחלויות לא מאושרות – לא

      ממשלת ישראל בראשותו של מנחם בגין, שכיהנה בין יוני 1977 לאוגוסט 1981, ביטאה שלב חדש ומואץ במדיניות ההתנחלות בשטחים הכבושים. מכתב של סגן שר הביטחון, מרדכי צפורי, מזהיר את בגין מפני הסכנה בהקמת התנחלויות ללא אישור ומציע לפנות את מתנחלי עצמונה וחברון. 

      לקריאת המכתב.

    • האיש מאחורי "הכיבוש הנאור"

      שלמה גזית מילא תפקידים רבים בחייו הצבאיים. החותם העיקרי שהותיר על המציאות הישראלית הוא עיצובו של משטר הכיבוש הישראלי בשטחים כ"כיבוש נאור" – משטר השואף להקל על חיי היום-יום של התושבים הפלסטינים ובמקביל לדכא בנחישות כל ניסיון התנגדות פוליטית אליו. בראיון למכון דיוויס התייחס גזית לכמה מהפרקטיקות שהגה – בהן גירוש תושבים פלסטינים והריסות בתים.

      לקריאת תמלול הראיון.

    • "בשלב ראשון התפיסה היא לצורכי ביטחון"

      השימוש בתירוץ הביטחוני ככלי להשתלטות על אדמות פלסטיניות והקמה של התנחלויות ישראלית עליהן מוכר בעיקר משטחי הגדה המערבית. מברק סודי של משרד החוץ מיולי 1969 מדגים את השימוש שעשתה ישראל באותה שיטה – גם בסיני.

      לקריאת המברק.

    • "השקר שבהחלפת האמצעי במטרה עלול להתנקם בנו"

      גינויים לשימוש השקרי בשיקולי ביטחון כמסווה להקמת התנחלויות באים על פי רוב מכיוון המתנגדים לפרויקט ההתנחלות. רק לעתים נדירות נתקלים בחשיפת התירוץ הכוזב דווקא מכיוון אלו המבקשים לחזק את ההתנחלויות, או במקרה זה – מפיו של אחד מראשי מפעל ההתנחלות. מכתב ששלח בדצמבר 1978 עורך הדין והפובליציסט אליקים העצני אל מנכ"ל משרד המשפטים מספק הצצה בלתי שגרתית על השיטה לנישול בעלי אדמות פלסטינים מאדמתם.

      לקריאת המכתב.

    • כך נשלוט: ההכנות הישראליות לארגון השליטה בשטחים

      הדעות באשר לסיבות שהובילו לפרוץ מלחמת ששת הימים, ב-5 ביוני 1967, חלוקות בשאלה אם היתה זו הידרדרות מתמשכת במדרון חלקלק או שמא היו בין המנהיגים מי שרצו במלחמה אזורית. תיעוד היסטורי מלמד כי בשנים שקדמו למלחמה עסקה ישראל בהכנות מדוקדקות לארגון השליטה בשטחים שייכבשו – כך העריכה – בעקבותיה. תיעוד זה מעלה כי כיבוש השטחים במלחמה לא היה תוצאת לוואי בלתי מכוונת אלא חלק מתפיסה אסטרטגית ופוליטית.

      לקריאת המסמכים.

    • "האם הרמה היא עתה חלק מישראל?"

      ב-14 בדצמבר 1981 חוקקה הכנסת את חוק רמת הגולן לפיו "המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה יחולו בשטח רמת הגולן". שלושה ימים לאחר מכן חיבר אליקים רובינשטיין, אז היועץ המשפטי של משרד החוץ, חוות דעת בה ביקש לענות לשאלה "האם הרמה היא עתה חלק מישראל?"

      לקריאת חוות הדעת.

    • מסמך אומבריכט: ישראל ואמנת ג'נבה הרביעית

      מסמך פנימי מ-1971 פורש את הרקע לסירובה של ישראל להכיר בתחולת אמנת ג'נבה הרביעית בשטחים: הכרה שמדיניותה בירושלים סותרת את הוראות האמנה ורצון למנוע התערבות חיצונית ב"עניינים שאין לנו עניין שיתערבו בהם", כהריסת בתים, גירושים, מעצרים מנהליים ואחרים.

      לקריאת המסמך.

    • ביטוח לסיכון פוליטי: ההתנחלויות וחברת הביטוח הממשלתית ינאי

      מסמכים שנחשפו לבקשת מכון עקבות מתארים את רשת הביטחון הכלכלית שהעניקה ממשלת ישראל לגופים מסחריים והתיישבותיים שהחלו לפעול מעבר לקו הירוק, ונועדה לבטח את המשקיעים מפני אובדן השקעותיהם כתוצאה מפינוי השטח הכבוש, שינוי במדיניות הממשל הצבאי או חרם כלכלי. עם הרחבת השימוש בכלי זה נוסדה חברת ביטוח ממשלתית ייעודית למכירת פוליסות ביטוח מפני "סיכונים פוליטיים" אלה – חברת ינאי.

      לקריאת המסמכים.

    • ועדת המנכ"לים: הפרוטוקולים 1977-1967

      התפתחות המדיניות הכלכלית והאזרחית של ישראל בשטחים הכבושים לאורך עשר השנים הראשונות של הכיבוש מתועדת בפרוטוקולים של "ועדת המנכ"לים לטיפול בנושאים האזרחיים בשטחים". מכון עקבות מנגיש לשימוש הציבור את כל הפרוטוקולים הללו.

      לקריאת הפרוטוקולים של ועדת המנכ"לים.

    • תינוקות עזובים מסיני נמסרו לאימוץ בחו"ל

      תכתובת של משרד מבקר המדינה מ-1973 חושפת פרשה שבה מסרו רשויות הרווחה הישראליות, באופן לא חוקי, תינוקות מוסלמים נטושים מסיני לאימוץ בידי משפחות נוצריות בחו"ל.

      לקריאת התכתובת.

    • כלים מתאימים: משרד החוץ ואמנסטי ישראל, 1977-1969

      מסמכים של משרד החוץ חושפים נדבך חשוב – שעד כה לא היה ידוע – של פעילות ממשלת ישראל במסגרת מאמציה להדוף ביקורת על הפרות זכויות אדם שהיו חלק מהכיבוש כבר מראשיתו. המסמכים מתארים אירועים מהעשור הראשון לכיבוש, אולם אירועים אלה מהדהדים בפרקטיקה שקיימת גם היום: מאמץ מניפולטיבי לערער את פעילותם של ארגוני זכויות האדם.

      לקריאת המסמכים.

    • דיוני ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, יוני 1967-יוני 1968: התמלילים המלאים

      במשך השנה הראשונה שלאחר מלחמת ששת הימים דנו חברי ועדת החוץ והביטחון בינם לבין עצמם ועם מוזמנים שונים – שרי הממשלה, בכירי הצבא והמשטרה – בענייני היום ובשאלות אסטרטגיות.

      לקריאת תמלילי הישיבות מיוני עד אוקטובר 1967.

      לקריאת תמלילי הישיבות מאוקטובר 1967 עד מאי 1968.

      לקריאת תמלילי הישיבות ממאי עד יוני 1968.

    • האיש מאחורי "הכיבוש הנאור"

      שלמה גזית מילא תפקידים רבים בחייו הצבאיים. החותם העיקרי שהותיר על המציאות הישראלית הוא עיצובו של משטר הכיבוש הישראלי בשטחים כ"כיבוש נאור" – משטר השואף להקל על חיי היום-יום של התושבים הפלסטינים ובמקביל לדכא בנחישות כל ניסיון התנגדות פוליטית אליו. בראיון למכון דיוויס התייחס גזית לכמה מהפרקטיקות שהגה – בהן גירוש תושבים פלסטינים והריסות בתים.

      לקריאת תמלול הראיון.

    • שטח אש 918: חוות דעת משפטית מ-1967 הוגשה לבג"ץ

      חוות דעת משפטית שנכתבה בשם הפצ"ר דאז, מאיר שמגר, מורה כי אין לפנות אוכלוסייה אזרחית בשטחים עבור אימונים צבאיים. עקבות איתר את המסמך בארכיון צה"ל עבור תושבי מסאפר יאטה שעתרו לבג"ץ. במהלך הדיון ציין השופט מלצר שעל פי המסמך לא היה צריך להכריז על שטח אש במקום.

      לקריאת חוות הדעת.

    • "הוועדה מבקשת להדגיש במיוחד כי גורם הזמן הינו בעל חשיבות ראשונה במעלה"

      ב-4 ביולי 1967 מינה ראש הממשלה לוי אשכול "ועדה בין-משרדית מיוחדת למגעים מדיניים באזורי הכיבוש", שנועדה לבדוק את המצב בשטח ולנסח המלצות בנוגע למדיניות ישראל בשטחים הכבושים. כעבור כשבועיים הגישה הוועדה מסמך מסכם קצר שבו פורטו סקירות והצעות לארגון שלטונה של ישראל בגדה המערבית.

      לקריאת המלצות הוועדה.

    • עונש מוות בשטחים: ניסוח המדיניות בישיבת ועדת התיאום

      השאלה "באיזו מידה ניתן ורצוי לתת פסקי דין מוות לחבלנים" היתה בין הנושאים שעלו לדיון בישיבתה של ועדת התיאום שהתכנסה במשרד הביטחון בסוף ספטמבר 1967.

      לקריאת פרוטוקול הישיבה.

    • ממשלת ישראל ידעה ששימוש באדמות שנתפסו לצרכי צבא עבור התנחלויות אינו חוקי

      מזכר שכתב לשר החוץ ב-1969 סמנכ"ל משרד החוץ לענייני הסברה, אלישיב בן חורין, חושף כי ממשלת ישראל ידעה ששימוש באדמות שנתפסו "לצרכי ביטחון" עבור התנחלויות הוא אינו חוקי.

      לקריאת המסמך.

  • התנחלויות

    • ייעור – כלי לגזל אדמות

      מראשית ימי המדינה משמש הייעור כלי להשגת שליטה בקרקע ולהבטחת עתודות של שטחים להתיישבות יהודית. תוכנית של קק"ל מ-1987 בשם "ייעור לשמירת שטחי המדינה" מדגימה זאת היטב.

      לקריאת המסמכים.

    • ההתנחלות בחברון: "היום לא נעסוק בצד הרוחני, אנו נעסוק בצד המעשי"

      בחזרה אל אחד הרגעים המכוננים של מפעל ההתנחלות בשטחים הכבושים: פרשת ליל הסדר במלון פארק בחברון שהחלה באפריל 1968. פרוטוקול פגישה של שר הביטחון משה דיין עם ראשי המתנחלים מראשית יוני 1968 מספק הדגמה לאופן שבו תירוצים, קריצות עין ומשחקי מילים שימשו כבר מראשית הדרך גם את המתנחלים וגם את מערכת הביטחון, ששילבו ידיים כדי לטפח ולהכשיר את מפעל ההתנחלויות.

      לקריאת פרוטוקול הפגישה.

    • התנחלויות – כן; התנחלויות לא מאושרות – לא

      ממשלת ישראל בראשותו של מנחם בגין, שכיהנה בין יוני 1977 לאוגוסט 1981, ביטאה שלב חדש ומואץ במדיניות ההתנחלות בשטחים הכבושים. מכתב של סגן שר הביטחון, מרדכי צפורי, מזהיר את בגין מפני הסכנה בהקמת התנחלויות ללא אישור ומציע לפנות את מתנחלי עצמונה וחברון. 

      לקריאת המכתב.

    • "בשלב ראשון התפיסה היא לצורכי ביטחון"

      השימוש בתירוץ הביטחוני ככלי להשתלטות על אדמות פלסטיניות והקמה של התנחלויות ישראלית עליהן מוכר בעיקר משטחי הגדה המערבית. מברק סודי של משרד החוץ מיולי 1969 מדגים את השימוש שעשתה ישראל באותה שיטה – גם בסיני.

      לקריאת המברק.

    • "השקר שבהחלפת האמצעי במטרה עלול להתנקם בנו"

      גינויים לשימוש השקרי בשיקולי ביטחון כמסווה להקמת התנחלויות באים על פי רוב מכיוון המתנגדים לפרויקט ההתנחלות. רק לעתים נדירות נתקלים בחשיפת התירוץ הכוזב דווקא מכיוון אלו המבקשים לחזק את ההתנחלויות, או במקרה זה – מפיו של אחד מראשי מפעל ההתנחלות. מכתב ששלח בדצמבר 1978 עורך הדין והפובליציסט אליקים העצני אל מנכ"ל משרד המשפטים מספק הצצה בלתי שגרתית על השיטה לנישול בעלי אדמות פלסטינים מאדמתם.

      לקריאת המכתב.

    • המקרה של כוכב השחר

      כ-130 התנחלויות הוקמו בגדה המערבית מאז שנכבשה ב-1967, לצורך הקמתן נדרשו לא פעם מגוון דרכים יצירתיות שאפשרו להשתלט על האדמות. אחת השיטות הנפוצות להקמת התנחלויות היתה שימוש באצטלה ביטחונית: שטחי אימונים, שטחי אש, תפיסה לצרכים צבאיים – מאחורי כל אלה הסתתרה לא פעם מטרה אחרת. דוגמה בולטת היא ההתנחלות כוכב השחר: איך הפכו אדמות פלסטיניות לבסיס צבאי, שהפך להתנחלות אזרחית?

      לקריאת המסמכים.

    • סיפורם של שני כבישים ושגרת החיים

      מאמצע 2011 מפגינים תושבי הכפר הפלסטיני קדום במחאה על חסימתו לתנועה של הכביש הראשי המקשר בין כפרם לבין העיר שכם – לטובת הרחבת ההתנחלות הסמוכה, קדומים. מחאתם של תושבי קדום הביאה בדצמבר 2019 דווקא את מתנחלי קדומים לפנות אל שר הביטחון בדרישה שיפעל נגד ההפגנות המתקיימות מזה קרוב לעשור בכפר הפלסטיני השכן. לדבריהם, פעולות המחאה "פוגעות בשגרת החיים בשכונות רבות בקדומים".

      לקריאת המסמכים.

    • ההתנחלות בגוש עציון: כסות של ביטחון

      כמו התנחלויות רבות אחרות, גם התנחלויות גוש עציון הוקמו תוך שימוש באמתלה ביטחונית והוצגו כלפי העולם כמאחזים צבאיים. במכתב לרמטכ"ל יצחק רבין הבהיר אל"מ שלמה גזית בגלוי כי למרות הכסות הביטחונית – הצבא לא מתכוון לנקוט צעדים מעשיים למימוש ההצהרות האלה. בתגובה לדאגה שהביעו מספר נציגויות ישראליות בעולם, במשרד החוץ הוסיפו כי ידאגו למנוע פרסומים בעניין זה כדי למנוע ביקורת בעולם כלפי מדיניות ההתנחלות הישראלית.

      לקריאת המסמכים.

    • הגירוש מפתחת רפיח: מברק סודי מ-1969 מציג התכנית לעקור בדואים לטובת התנחלויות

      מסמך שאותר בארכיון המדינה ממחיש את ההונאה שבשימוש בצווי תפיסה, שמיועדים לצרכים צבאיים הכרחיים בלבד, לשם גירוש תושבי האזור הבדואים והקמת התנחלויות אזרחיות.

      לקריאת המברק.

    • ביטוח לסיכון פוליטי: ההתנחלויות וחברת הביטוח הממשלתית ינאי

      מסמכים שנחשפו לבקשת מכון עקבות מתארים את רשת הביטחון הכלכלית שהעניקה ממשלת ישראל לגופים מסחריים והתיישבותיים שהחלו לפעול מעבר לקו הירוק, ונועדה לבטח את המשקיעים מפני אובדן השקעותיהם כתוצאה מפינוי השטח הכבוש, שינוי במדיניות הממשל הצבאי או חרם כלכלי. עם הרחבת השימוש בכלי זה נוסדה חברת ביטוח ממשלתית ייעודית למכירת פוליסות ביטוח מפני "סיכונים פוליטיים" אלה – חברת ינאי.

      לקריאת המסמכים.

    • 1969: ממשלת ישראל ידעה ששימוש באדמות שנתפסו לצרכי צבא עבור התנחלויות אינו חוקי

      מזכר שכתב לשר החוץ ב-1969 סמנכ"ל משרד החוץ לענייני הסברה, אלישיב בן חורין, חושף כי ממשלת ישראל ידעה ששימוש באדמות שנתפסו "לצרכי ביטחון" עבור התנחלויות הוא אינו חוקי.

      לקריאת המסמך.

    • מאמצים כושלים לאכיפת החוק

      רבות מההתנחלויות בגדה המערבית הוקמו תוך הפרת החוק, לכאורה ללא תאום וללא קבלת אישור מרשויות השלטון. בפועל, לא פעם נהנו המתנחלים מאישור בקריצה ומשיתוף פעולה מצד גורמים בתוך המערכת, ובעיקר – מהיעדר שיטתי של אכיפת החוק. תכתובת בעקבות דיווח היועץ המשפטי לממשלה על מאמציו הכושלים להביא לאכיפת החוק על מתנחלי גוש אמונים.

      לקריאת המסמכים.

  • גישה לארכיונים

    • נחשף פרוטוקול ישיבת הממשלה מיולי 1948 שהיה חסוי עד היום

      בישיבת הממשלה שהתקיימה לאחר הכיבושים המרכזיים של מלחמת העצמאות דנו השרים ביחס כלפי הציבור הערבי במהלך המלחמה – ובפרט בביזת רכושו. הדיון כולו היה מושחר וסגור לעיון עד עכשיו, ונפתח בעקבות פנייה של מכון עקבות.

      לקריאת הפרוטוקול מ-21.7.1948.

    • שיקולי ביטחון או שמירה על התדמית? המקרה של הגטו ביפו

      שיקולי החשיפה של חומרים השמורים בארכיון המדינה אינם גלויים דיים. המציאות מוכיחה שלא פעם מאחורי טיעונים של שמירה על ביטחון המדינה, חשש לפגיעה ביחסי החוץ שלה או הגנה על פרטיותו של אדם – מסתתרת אמת אחרת. השחרות רבות – רבות מדי – של מסמכים או קטעי מסמכים נעשות לצורך שמירה על תדמיתה של המדינה, כפי שמוכיחה מחיקתו של משפט אחד מתוך סטנוגרמה של ישיבת הממשלה מ-23 בפברואר 1949.

      לקריאת הסטנוגרמה והמשפט שהושחר.

    • חשדות לפשעי מלחמה ב-1948: "אם מחפים על מעשים אלו – האשמה היא בממשלה כולה"

      במשך 73 שנה היו חלקים רבים מהפרוטוקולים של ישיבות הממשלה מ-1948-1949 חסויים וסגורים בפני הציבור. כעת הם נחשפים ללא חלק מההשחרות שביצעו בהם בארכיון המדינה, והם מלמדים על מה שידעו ראשי המדינה בזמן המלחמה: עדויות קשות על מעשי טבח ופשעי מלחמה הגיעו לידיעת השרים, שדרשו לחקור את העניין. אלא שראש הממשלה בן גוריון הכריע שלא לבדוק לעומק את החשדות שהועלו ולהימנע מחקירה של חיילים.

      לקריאת שלושה מהפרוטוקולים

    • מסמך הצירים ומדיניות השחרת מסמכים בארכיונים הממשלתיים בישראל

      הקריטריונים שלפיהם מחליטים בארכיונים הממשלתיים אם לחשוף או לחסות תיעוד היסטורי – אינם גלויים דיים לציבור. קריטריונים אלה אף אינם קבועים ושונו לאורך השנים. "מסמך הצירים", המסמך המוצג כאן לראשונה, הוא אבן דרך חשובה בהיסטוריה של הסתרת תיעוד היסטורי בישראל משיקולים פסולים.

      לקריאת "מסמך הצירים".

    • אחרי 73 שנות הסתרה: פרסום מלא ראשון של דו"ח ריפתין

      בבפברואר 1948 מינה דוד בן־גוריון את יעקב ריפתין לחקור שורה של אירועים שהובאו לידיעתו, שבהם נחשדו אנשי ההגנה בביצוע מעשים חמורים ביותר – בהם מעשי רצח, עינויים בחקירה, שוד וביזה. בחלוף כשלושה שבועות הגיש ריפתין דין וחשבון המסכם את פעולות החקירה שביצע, כמו גם שורה של מסקנות והמלצות. הדו"ח עצמו מעולם לא פורסם – עד עתה. זהו פרסומו המלא הראשון.

      לקריאת הדו"ח.

  • בדואים

    • עצומת הבדואים בעקבות הסדר הקרקעות בנגב

      בשנים שלאחר סיום המלחמה ב-1949 החלה ישראל לבצע הסדר קרקעות בנגב – מהלך שנועד לקבוע ולרשום בעלויות על קרקעות הנגב, אך בפועל הביא להכרזה על שטחים נרחבים כעל אדמות מדינה. ב-1966 שלחו נציגים של 17 שבטים בדואים עצומה לראש הממשלה לוי אשכול: "אנו ממתינים בסבלנות זה 18 שנים. זכויותינו למיניהן נשללו ונגרם לנו סבל וכאב רב, אין אנו יכולים להמשיך ולסבול ולחכות לפתרון צודק עד אין סוף", כתבו.

      לקריאת העצומה ומסמכים נוספים.

    • הקמת אזור הסייג וריכוזם של הבדואים בנגב

      אזור הסייג, שגבולותיו המדויקים לא היו מוכרים בזמן אמת, היה אזור צבאי סגור בן כ-1.1 מיליון דונם שהשתרע על כ-10% משטח הנגב. הפעולות להקמתו החלו עם סיום המלחמה ב-1949 ונמשכו אל תוך שנות ה-50 במטרה אחת: לרכז את התושבים הבדואים שנותרו בשטח מדינת ישראל באזור תחום ומוגדר, תחת פיקוח הדוק ומחמיר אחר תנועותיהם, מקום מגוריהם, ומקורות הפרנסה שלהם.

      לקריאה על אזור הסייג.

    • תכנון אזור הסייג לבדואים: "הקלה על הפיקוח בשטח" ו"יצירת מובלעות לשבירת רציפות"

      הקמת אזור הסייג – שטח בן 1.1 מיליון דונם שהשתרע על כ-10% משטח הנגב – נועדה לרכז את התושבים הבדואים שנותרו בשטח מדינת ישראל לאחר המלחמה ולאפשר פיקוח על תנועותיהם. מסמך מיוני 1956 מפרט שורה של שינויים בגבולות אזור הסייג והעברה של תושבים בדואים לצורך מימוש האינטרסים הישראליים באזור.

      לקריאת המסמך.

    • הנישלת וגם ירשת? כך הגיעה התבואה של שבט אל הוזייל לידיו של המושל הצבאי לשעבר

      דחיקה מתמשכת מאדמות, ריכוז באזור מחייה מוגבל ואילוץ החקלאים למכור את תוצרתם באמצעות חברות מונופוליסטיות נצלניות – כך תיפקד הממשל הצבאי בנגב כזרוע המרכזית של המדינה לנישול ועושק של האזרחים הבדואים בדרום הארץ. במכתב אל שר החקלאות מגולל ראש שבט אל הוזייל מסכת ארוכה של גזל, שהגיעה לשיא כאשר קומביינים עלו על שדות השבט והחרימו תבואה משטח של 4,000 דונם. היבול המוחרם התגלגל לידיו של לא אחר מהמושל הצבאי עצמו.

      לקריאת המכתב.

    • המודיעין, הסרחינים והגירוש מהר הנגב: סקירת המושל הצבאי

      סקירה שחיבר באוגוסט 1960 סא"ל פנחס עמיר, המושל הצבאי של הנגב, מתחקה אחר מדיניותה של ישראל כלפי הבדואים באזור הר הנגב. המסמך סוקר את מערכת היחסים בשנים 1953-1959 בין גורמי מודיעין והממשל הצבאי לבין קבוצות ממטה העזאזמה שכונו במקובץ "הסרחינים"; החל בניסיונות החוזרים לנצלם לטובת המודיעין הישראלי וכלה בפעילות לענישתם ולגירושם מהאזור. 

      לקריאת המסמך.

    • הגירוש מפתחת רפיח: מברק סודי מ-1969 מציג התכנית לעקור בדואים לטובת התנחלויות

      מסמך שאותר בארכיון המדינה ממחיש את ההונאה שבשימוש בצווי תפיסה, שמיועדים לצרכים צבאיים הכרחיים בלבד, לשם גירוש תושבי האזור הבדואים והקמת התנחלויות אזרחיות.

      לקריאת המברק.

    • הגירוש מפתחת רפיח: דו"ח ועדת החקירה

      פרשת גירושם של אלפי בדואים מאזור פתחת רפיח עמדה במרכזה של אחת העתירות המרכזיות שהוגשו לבג"ץ בשנותיו הראשונות של הכיבוש. דו"ח ועדת החקירה הצבאית, שנחשף רק לאחר התדיינות ממושכת בבג"ץ ושמתפרסם כאן במלואו, מראה שהגירוש נעשה לצרכי ההתנחלות הישראלית בשטחים ולא מטעמי הביטחון להם טענה המדינה בפני שופטי בג"ץ.

      לקריאת הדו"ח.

  • אזרחים פלסטינים בישראל

    • הנידון: פעילות והתבטאויות לאומניות של מורים ותלמידים

      גופי הביטחון בישראל תמיד התעניינו בנעשה בחינוך הממלכתי הערבי. דו"ח מסווג של שב"כ שאותר בתיק בארכיון המדינה מעיד עד כמה עמוק ושיטתי היה הפיקוח על התבטאויותיהם הפרטיות של מורים ערבים – וגם של תלמידים.

      לקריאת הדו"ח

    • "הנידון: הנפת דגל פלסטין בבית הספר עזה ביפו"

      כבר משנותיה הראשונות של ישראל ייחסו שירותי הביטחון חשיבות מופלגת לדגלים ולהנפתם – או לאי־הנפתם. גופי הביטחון עקבו באדיקות אחר היחס של התושבים הפלסטינים וההנהגה לדגל הישראלי והפלסטיני, בתחילה בתוך ישראל ולאחר 1967 גם בשטחים הכבושים. שם כבר דאגה ישראל לקבוע בחוק כי "אין להציג או לקבוע דגלים או סמלים מדיניים, אלא על פי היתר המפקד הצבאי"

      לקריאת המסמכים

    • "לפי פקודה שקיבל – עומד לפוצץ את כפר איקרית"

      ב-17 בדצמבר 1951 התייצב בתחנה של משטרת ישראל חייל מפלוגה של חיל ההנדסה, על מנת לדאוג למקום לינה ל-18 חיילים. מקומות הלינה נדרשו על מנת לאפשר לצבא לפוצץ את בתי הכפר הפלסטיני איקרית, שנכבש באוקטובר 1948 ושתושביו התבקשו לעזוב אותו לזמן קצר.

      לקריאת המסמך.

    • שיקולי ביטחון או שמירה על התדמית? המקרה של הגטו ביפו

      שיקולי החשיפה של חומרים השמורים בארכיון המדינה אינם גלויים דיים. המציאות מוכיחה שלא פעם מאחורי טיעונים של שמירה על ביטחון המדינה, חשש לפגיעה ביחסי החוץ שלה או הגנה על פרטיותו של אדם – מסתתרת אמת אחרת. השחרות רבות – רבות מדי – של מסמכים או קטעי מסמכים נעשות לצורך שמירה על תדמיתה של המדינה, כפי שמוכיחה מחיקתו של משפט אחד מתוך סטנוגרמה של ישיבת הממשלה מ-23 בפברואר 1949.

      לקריאת הסטנוגרמה והמשפט שהושחר.

    • "הנחת יסוד לגביי ערביי ישראל: בעיה ביטחונית"

      לא בכל יום נתקלים במסמך כזה: על פני ששה עמודים, באופן שיטתי ומסודר, נפרסת המדיניות הישראלית הבלתי מוצהרת כלפי המיעוט הערבי, כפי שהתגבשה בצמרת המדינה: ממניעת התארגנויות פוליטיות, דרך קיום אימונים צבאיים באזורים שבהם מתגוררים ערבים ועד הסללת בני הנוער לחינוך מקצועי על חשבון חינוך עיוני.

      לקריאת המסמך.

    • ערביי ישראל – הערכת מצב ותחזית

      סוגיית יחסיה של המדינה עם המיעוט הערבי מצויה על סדר היום כבר שנים ארוכות. ב-1973 חיבר שמואל טולידאנו, יועצם לענייני ערבים של שלושה ראשי ממשלה, דו"ח המנתח את מערכת היחסים ומציע תחזית לעתיד. "המטען המצטבר של מרירות, זרות ואכזבה כלפי המדינה מחד והחברה היהודית מאידך הגיעו להערכתי לממדים מדאיגים", כתב. ואולם במקום להציג הצעות לשיפור מערכת היחסים הזאת, הדו"ח מטיל את האחריות בחזרה על האזרחים הערבים.

      לקריאת הדו"ח.

    • "אמנם קורים מקרים שבהם אוספים מפקדי צבא שרידים ארכיטקטוניים מאתרים היסטוריים, אבל קשה למנוע את הדבר"

       

      לצד המדיניות הכללית של ישראל בשנות החמישים והשישים, שחתרה להרוס שרידים של כפרים פלסטיניים נטושים ולמחוק כל זכר לעבר הפלסטיני בארץ – התקיימה גם ביזה פרטית של עתיקות ושרידי מבנים בכפרים הריקים. בתכתובת עם הרמטכ"ל משה דיין, ביקש ממנו מנהל מחלקת העתיקות "להשפיע על קציניו כי יפסיקו את המנהג הזה".

      לקריאת המסמכים.

    • "האינטרס שלנו – לשמור על מדינת ישראל כמדינה יהודית; כאשר אנו אומרים 'ביטחון', הכוונה לזאת"

      שני פרוטוקולים יוצאי דופן שנפתחו לעיון חושפים טפח מעמדות היסוד של ראשי מערכת הביטחון כלפי האזרחים הפלסטינים בישראל. מהמסמכים עולה תמונה שבה מערכת הביטחון אינה אלא כלי שרת בידי אנשי השלטון החפצים במדיניות של סגרגציה והכפפת החברה הערבית לזו היהודית.

      לקריאת הפרוטוקולים.

    • פרשת ח'רבת ג'למה: "הפינוי שנעשה ללא שימוש בכוח היה ללא ביטוי חוקי"

      בשנים הראשונות לאחר קום המדינה ביצעה ישראל שורה של מעשי גירוש והריסת כפרים פלסטיניים. כך למשל בח'רבת ג'למה שבמשולש, שתושביה גורשו ממקומם, שדותיהם נלקחו ובתיהם נהרסו – כדי לאפשר את עלייתו לקרקע של קיבוץ להבות חביבה. משפחת נדאף, שבבעלותה היו כמה מאות דונמים של אדמה, ניהלה מאבק משפטי נגד הגירוש, אך אפילו קביעתו של בית המשפט כי הדבר בוצע "ללא כל יסוד חוקי וללא כל הצדקה" – לא עזרה לבני המשפחה לקבל בחזרה את אדמותיהם.

      לקריאת המסמכים.

    • ערביי ישראל בסיבוב השני: הערכה בלתי מבוססת

      הערכת מודיעין מ-1953, שלוש שנים לפני מלחמת סיני, הזהירה מפני הפיכת המיעוט הערבי בישראל לגיס חמישי במקרה של מלחמה וקבעה מפורשות כי "יש לראות את ערביי ישראל כגוף עוין בשעת חירום". אלא שהקביעה הזאת מעולם לא עמדה במבחן המציאות ואף סתרה את העובדות שהובאו במסמך עצמו.

      לקריאת המסמך.

    • "הכפרים הנטושים עומדים על תילם, אלא שהם ריקם כמעט מאדם [...] הריקניות הזאת יוצרת תורפה לחזרתם של הערבים הפליטים"

      עוד במהלך הלחימה הועלו הצעות ליישב עולים חדשים בכפרים הפלסטינים שננטשו במהלך המלחמה ב-1948. תוכנית שחיבר איש קק"ל יוסף ויץ מניחה תשתית מפורטת לשיכון עולים בכפרים הנטושים בגליל העליון המערבי, כדי להשיג מטרה כפולה: פתרון מצוקת הדיור של רבבות העולים היהודים שהגיעו ארצה, ובמקביל – מניעת חזרתם של תושבים פלסטינים לכפרים ולאדמות שנעזבו.

      לקריאת המסמך.

    • "אנו עוד מעוניינים להישאר תחת הממשל הצבאי"

      ב-1 ביוני 1951 בוטל הממשל הצבאי בעכו, לאחר שלוש שנים שבהן היתה העיר נתונה למשטר קפדני המבוסס על תקנות ההגנה לשעת חירום. כפי שמראה מכתבו של ראש העירייה היהודי הראשון של עכו, לא כולם קיבלו בהתלהבות את הבשורה על ביטול הממשל.

      לקריאת המסמך.

    • "הערים המעורבות": היסטוריה של סגרגציה ואי-שוויון

      מאחורי המושג "ערים מעורבות" מסתתרת היסטוריה מגוונת: חלק מן הערים היו מעורבות לפני 1948, חלקן נעשו מעורבות מיד אחרי המלחמה וחלקן הולכות ומתערבבות בשנים האחרונות בתהליכים חברתיים ודמוגרפיים ארוכים. מבט קצרצר על שהתרחש בערים האלה – בליווי שורה של מסמכי ארכיון – יכול לספק הסבר אפשרי לרמות האלימות והעימות שהתפרצו בערים האלה.

      לקריאת המסמכים.

    • "מוצע להעביר את השבטים הערבים - במטרה לפנות את השטחים התפוסים על ידם"

      עם סיום הלחימה ב-1948 נותרו שטחים נרחבים שכבשה ישראל מיושבים בידי שבטים ותושבים ערבים. בעקבות זאת הוקמו מספר פורומים רשמיים שדנו באפשרות של העברת קהילות פלסטיניות ממקום מושבן – על מנת לפנות את השטחים לצורך התיישבות יהודית. מסמך מדצמבר 1948 מספק הצעה מפורטת להעברתם של כפרים ושבטים בדואים שנותרו בשטחי הגליל המזרחי, וריכוזם בכפרים ערביים ש"התפנה בהם מקום" בעקבות המלחמה.

      לקריאת המסמך.

    • יום העצמאות – ברומטר לבחינת נאמנות

      תיעוד היסטורי מהעשורים הראשונים לקיומה של ישראל מלמד על מידת העניין הגדולה שגילתה המדינה באירועי יום העצמאות ביישובים הערביים. המסמכים מגלים כי בממשל הצבאי ובמשטרת ישראל עסקו בקפדנות גדולה בשאלות כגון מי הניף דגל בכפר פלוני, היכן נערכו חגיגות ומה היה צביונן, מי צפה במצעד הצבאי ומי לא, ועוד.

      לקריאת המסמכים.

    • המסלול המהיר לייהוד הגליל: "רזרבה קרקעית ל-40 השנים הקרובות לפעולות התיישבות"

      עשור לאחר ביטול הממשל הצבאי חידשה ישראל את מדיניות הפקעת האדמות הערביות בגליל. בתגובה להפקעות נערך ב-30 במרץ 1976 יום האדמה הראשון, ומאז הוא מצוין מדי שנה במחאה על הנישול והגזל של האדמות. פרוטוקול של הוועדה לענייני התיישבות מפברואר 1979, בראשות השר אריאל שרון, מתאר בכנות ובישירות את התוכנית הישראלית להשתלטות מהירה על אדמות הגליל: באמצעות ייעור מסיבי והקמת מצפים במהירות הבזק.

      לקריאת הפרוטוקול.

  • זכויות אדם ומשפט בינלאומי

    • "אמנת ג'נבה – צרה צרורה"

      ב-12 באוגוסט 1949, על רקע זוועות מלחמת העולם השנייה, נחתמה אמנת ג'נבה הרביעית. מדינת ישראל הצעירה הייתה שותפה באופן אקטיבי לניסוח האמנה, חתמה עליה ואף אשררה אותה כנדרש. אם כך – מדוע החליטה ישראל לחמוק מדיון ענייני בשאלה אם אמנת ג'נבה תקפה בשטחים שנכבשו ב-1967? ולמה ימים ספורים לאחר כיבוש השטחים ביקשו אנשי משרד החוץ לטשטש את אופיין של הפעולות הישראליות בשטחים שזה עתה נכבשו?

      לקריאת המסמכים.

    • "הסוגיה שבפנינו היא סמכותה של רשות שלטונית לאסור השמעתו של דבר בשל הרעיון הגלום בו"

      לאורך השנים נאסרו לשידור שירים ומערכונים שונים שנועדו לטלוויזיה ולרדיו. ניסיון מימי האינתיפאדה הראשונה לפסול לשידור שני שירים, אחד של נורית גלרון והשני של חווה אלברשטיין, גרם לסערה-זוטא, שבחנה את הגבולות של מעורבות השלטון בהצרת חופש הביטוי.

      לקריאת המסמכים

    • פיקוח בחדר המורים: "נודע לנו ממקורות שונים כי הנ"ל הינם קומוניסטים"

      מקום המדינה ועד ימינו פיקחו גורמים מדינתיים שונים אחר מינויים, דעותיהם ופועלם של מורים ערבים בחינוך הממלכתי בישראל. שני מסמכים מראשית שנות ה-50 חושפים את עומק הפיקוח ואת הנוהל שגובש באותה עת, שנועד לוודא כי המורים הערבים עוברים בהצלחה את מבחן המהימנות של היועץ לענייני ערבים, המושלים הצבאיים, משרד החינוך, השב"כ והמשטרה.

      לקריאת המסמכים

    • חקירת תלונות על עינויים - "חשוב לשב"כ וחשוב לשלטון החוק"

      במשך שנים רבות, השאלה מי יחקור תלונות על עינויים בחקירות שב"כ שבה ונדונה בין משרד המשפטים, פרקליטות המדינה ושירות הביטחון עצמו. ועדות הוקמו, דו"חות נכתבו, המלצות הומלצו – ובשטח הוסיפו להתבצע עינויים שלעתים אף גבו את חייהם של עצירים. מכתב ששלח שר המשפטים אל ראש השב"כ ב-1992 חושף מעט מן המחלוקת ארוכת השנים בשאלת הסמכות לחקור את חוקרי השב"כ, אף שסוגיית העינויים, כפי שכתב השר במכתבו, היא "עניין שאינו יכול להיות שנוי במחלוקת".

      לקריאת המכתב

    • "האם הרמה היא עתה חלק מישראל?"

      ב-14 בדצמבר 1981 חוקקה הכנסת את חוק רמת הגולן לפיו "המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה יחולו בשטח רמת הגולן". שלושה ימים לאחר מכן חיבר אליקים רובינשטיין, אז היועץ המשפטי של משרד החוץ, חוות דעת שבה ביקש לענות על השאלה "האם הרמה היא עתה חלק מישראל?"

      לקריאת חוות הדעת

    • מסמך אומבריכט: ישראל ואמנת ג'נבה הרביעית

      מסמך פנימי מ-1971 פורש את הרקע לסירובה של ישראל להכיר בתחולת אמנת ג'נבה הרביעית בשטחים: הכרה שמדיניותה בירושלים סותרת את הוראות האמנה ורצון למנוע התערבות חיצונית ב"עניינים שאין לנו עניין שיתערבו בהם", כהריסת בתים, גירושים, מעצרים מנהליים ואחרים.

      לקריאת המסמך.

    • תינוקות עזובים מסיני נמסרו לאימוץ בחו"ל

      תכתובת של משרד מבקר המדינה מ-1973 חושפת פרשה שבה מסרו רשויות הרווחה הישראליות, באופן לא חוקי, תינוקות מוסלמים נטושים מסיני לאימוץ בידי משפחות נוצריות בחו"ל.

      לקריאת התכתובת

    • כלים מתאימים: משרד החוץ ואמנסטי ישראל, 1977-1969

      מסמכים של משרד החוץ חושפים נדבך חשוב – שעד כה לא היה ידוע – של פעילות ממשלת ישראל במסגרת מאמציה להדוף ביקורת על הפרות זכויות אדם שהיו חלק מהכיבוש כבר מראשיתו. המסמכים מתארים אירועים מהעשור הראשון לכיבוש, אולם אירועים אלה מהדהדים בפרקטיקה שקיימת גם היום: מאמץ מניפולטיבי לערער את פעילותם של ארגוני זכויות האדם.

      לקריאת המסמכים

    • שטח אש 918: חוות דעת משפטית מ-1967 הוגשה לבג"ץ

      חוות דעת משפטית שנכתבה בשם הפצ"ר דאז, מאיר שמגר, מורה כי אין לפנות אוכלוסייה אזרחית בשטחים עבור אימונים צבאיים. עקבות איתר את המסמך בארכיון צה"ל עבור תושבי מסאפר יאטה שעתרו לבג"ץ. במהלך הדיון ציין השופט מלצר שעל פי המסמך לא היה צריך להכריז על שטח אש במקום.

      לקריאת חוות הדעת

    • מדינת ישראל ודיני הכיבוש: ההתחלה

      בעקבות כיבוש רצועת עזה וחצי האי סיני במבצע קדש, הכין היועץ המשפטי לממשלה חיים כהן שני מסמכים שנועדו להסדיר את מעמדם של האזורים שנכבשו. למחרת, כאשר ראה את המסמכים שבתאי רוזן, היועץ המשפטי של משרד החוץ, הוא נחרד. כך כמעט סיפחה ישראל בטעות את רצועת עזה וחצי האי סיני, ובהזדמנות זו התוודעה אל דיני הכיבוש במשפט הבינלאומי.

      לקריאת המסמכים

    • מדיניות הגירוש מהשטחים אושרה למרות אזהרת הפצ"ר שמדובר בהפרה של אמנת ג'נבה

      מזכר מאת היועץ המשפטי של משרד החוץ תיאודור מירון מגלה: ועדת השרים לענייני ביטחון אישרה גירוש של אישים פוליטיים מהשטחים – למרות אזהרת הפצ"ר מאיר שמגר שהדבר נאסר באמנת ג'נבה הרביעית.

      לקריאת המסמך

    • מברק קומיי ומירון: מדוע אנו נמנעים מהכרה בתחולת אמנת ג'נבה הרביעית על השטחים

      מברק בסיווג "סודי ביותר" שנשלח אל שגריר ישראל החדש באותה תקופה בארצות הברית, יצחק רבין, מציג בכנות נדירה את הסיבות הממשיות לכך שישראל נמנעה מלהכיר רשמית בתחולתה של אמנת ג'נבה הרביעית על השטחים שכבשה ב-1967.

      לקריאת המברק

    • סקירת הפצ"ר על הבעיות המשפטיות והשיפוטיות בשטחי הממשל הצבאי

      חודש בדיוק לאחר פרוץ מלחמת ששת הימים סקר הפרקליט הצבאי הראשי דאז, אל"מ מאיר שמגר בפני ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת את התמודדות מערכת המשפט הצבאית עם חובות הצבא שנובעים מכיבושן של הגדה המערבית, רצועת עזה, חצי האי סיני ורמת הגולן.

      לקריאת פרוטוקול הישיבה.

    • "הנדון: אמנת ג'נבה - פיצוץ בתים וגירושים"

      תיאודור מירון, היועץ המשפטי דאז של משרד החוץ, בחן ב-1968 את חוקיותה של מדיניות הריסת הבתים והגירוש של ישראל בשטחים. בחוות דעת סודית הסביר מירון – היום מבכירי המשפטנים בעולם – שהוראות אמנת ג'נבה חלות על פעולות ישראל בשטחים וגוברות על תקנות ההגנה לשעת חירום שעליהן נשענת המדינה עד היום.

      לקריאת חוות הדעת