זמן קצר לאחר כיבוש רצועת עזה בנובמבר 1956, החלו כוחות הביטחון של ישראל להתמודד עם התנגדות התושבים לשלטון החדש. המסמכים שלפנינו מאפשרים הצצה להיערכותם של גופי המודיעין הישראליים ברצועת עזה; הם מלמדים על פריסת גופי המודיעין והאכיפה ברצועה, על שיתוף הפעולה ביניהם וגם מעט על אופי פעולתם. מהמסמכים עולה גם תמונה של אופי ההתנגדות הפלסטינית לכוחות הצבא בתקופת הכיבוש הישראלי הראשון של הרצועה.
התנועה הלאומית ברצועת עזה: גילוי דעת מספר 1
תרגומו של הכרוז הראשון שפרסמה התנועה הלאומית ברצועת עזה.
התנועה הלאומית: גילוי דעת מספר 2
תרגומו של הכרוז השני שפרסמה התנועה הלאומית ברצועת עזה.
נושאים לטיפול
לפנינו תוספת ששלח אלוף פיקוד המרכז צבי צור (שמונה כמפקד הצבאי של האזור בראשית מבצע קדש) לסיכום ישיבה שהתקיימה במשרדו בדצמבר 1956.
בין היתר המסמך עוסק בפרישת "רשת מודיעין סמויה" של שירות הביטחון הכללי בתוך רצועת עזה; בכינון שיתוף פעולה בין הצבא למשטרת ישראל נגד מבריחי סחורה באזור; בביצוע סקר של תושבי האזור (המילה "הכבוש" נמחקה בעט) וב"העברה" של אסירים ומשפחות מצריות.
11. המחתרת באזור עזה
סעיף 11 בסיכום ישיבת עבודה בין מפקד אזור עזה, סא"ל חיים גאון, לבין אלוף פיקוד המרכז צבי צור עוסק ב"מחתרת באזור עזה". פעילותה המתוארת: הפצת כרוזים, הסתה הכוללת "הפרכת שמועות [כך במקור] בקרב האוכלוסייה" ו"השפעה מכוונת של האינטליגנציה" נגד הממשל הישראלי. למול פעילות זו סוכם על מספר אמצעים, בהם "להגדיל את מספר המשתפים פעולה מבין המוסלמים ולרכוש נוצרים כגייס חמישי. להכתים שמם של אנשים החשודים כעוינים ולהפיץ שמועות עליהם באמצעות הנציגים, למשל. להמשיך במעצרם של בודדים ושל קבוצות קטנות בלבד בשעת הצורך, להגדיל את מנגנון הש.ב., כך שיהא מסוגל לגלות מרכזי חוגים עוינים."
סיכום פגישה, מיום 3.1.57, בדבר תיאום בין שב"כ לבין מפקד רצועת עזה
חודשיים לאחר כיבוש רצועת עזה בידי צה"ל, סוכמו נהלי התיאום ושיתוף הפעולה בין בסיס שב"כ בעזה למפקד הצבאי של רצועת עזה.
בין השאר המסמך קובע עדיפות לשב"כ בטיפול בנושאים שמצויים באחריותו: פעולות ריגול ופעולות חשאיות אחרות, וכן לגבי פעילות לאומנית, קומוניסטית, או כזו שמושפעת על ידי "גורמים מודיעיניים או מפלגתיים שמחוץ לישראל".
13.1.1957: סיכום ישיבת תיאום במשרד מפקד אזור עזה
לפנינו סיכום של ישיבת תיאום בנושא רצועת עזה, שהתקיימה ב-13 בינואר 1957. בישיבה דווח כי "מעשי החבלה וההסתה" נגד שלטונות ישראל נמצאים במגמת עלייה, וצוין כי "הטיפול הנח של השלטונות בעבריינים והתקרבות כוח או"ם לאל עריש עודדו הפגנות". בישיבה נמסר כי "ניתנו הוראות להתכונן לפזור הפגנות, אם ע"י התזת מים, שסוי כלבים או במקלות". עוד הוחלט על הגברת פעילות שב"כ באזור, והובהר כי אם תוחמר ההתנגדות "נזקק להשתמש בעונשים קיבוציים כמו עוצר ממושך והפסקת שירותים […] יש לעשות הכל כי פעולות כאלה לא תקבלנה פרסום רחב".
סעיפים אחרים במסמך עוסקים בהיערכות להקמת היאחזות נח"ל ברצועה (2,000 תושבים נדרשו לעקור מהשטח שיועד להקמת "היאחזות רפיח") ובשאלת פרסום צו העוסק בטיפול בנכסיהם של נפקדים: הנזק המדיני הצפוי מפרסום הצו נמדד למול הנזק הכלכלי שייגרם מאי-ניצולו של רכוש הנפקדים.
20 בינואר 1957: ניסיון לארגן שביתה בעזה
ב-20.1.1957 סיכם קצין משטרה את פעילות כוחות הביטחון לנוכח ניסיון לארגן שביתה בעזה.
במסמך מתוארת חשיפתה של חוליית מדביקי כרוזים מטעם "התנועה הלאומית". חקירתם של שניים ממדביקי הכרוזים הביאה למעצרם של שבעה נוספים. כותב המסמך מציין פרטים אישיים – לעתים אינטימיים – ביחס לעצורים.
התנועה הלאומית: כרוז מספר 4
העתק של הכרוז הרביעי שפרסמה התנועה הלאומית ברצועת עזה (ערבית).
27 בינואר 1957: פעילות חתרנית באזור עזה
המסמך של יחידה 50 של שירות הביטחון הכללי סוקר את ההתנגדות הגוברת ברצועת עזה לכיבוש הישראלי ומדווח על פעולות שב"כ בנושא. בסקירה נמנות הסיבות העיקריות להחרפת ההתנגדות וצורותיה השונות, ובהן שביתות, הפצת כרוזים ועלונים וציור סיסמאות.
לפי המסמך, במוקד ההתנגדות המאורגנת עומדת "התנועה הלאומית". זו מתוארת במסמך כיוזמה קומוניסטית שחברה ל"אלמנטים לאומניים" ולתנועת "האחים המוסלמים". שיתוף הפעולה המיוחד הזה, כך מוסבר במסמך, הושג בעקבות ניסיונות לאחד את הזרמים השונים במאבק נגד השלטון הישראלי.
הדו"ח מוסר עוד כי שב"כ החליט על "הדברה מיידית" של פעילות התנועה ברצועת עזה, ולשם כך ביצע שלושה גלי מעצרים בקרב כ-40 פעילים שזוהו כקשורים אליה. ראש יחידה 50 בשב"כ מסכם באומרו כי גם כשיצליחו שירותי הביטחון לחסל את ההתנגדות המאורגנת לשלטון, הרי ש"חוגים זעירים של אינטליגנציה למיניהם" ימשיכו להתנגד לשלטון הזר עליהם, "כל עוד קיימות הנסיבות הנוכחיות המאפשרות את פעילותם".
