שיקולי החשיפה של חומרים השמורים בארכיון המדינה אינם גלויים דיים. המציאות מוכיחה שלא פעם מאחורי טיעונים של שמירה על ביטחון המדינה, חשש לפגיעה ביחסי החוץ שלה או הגנה על פרטיותו של אדם – מסתתרת אמת אחרת. השחרות רבות – רבות מדי – של מסמכים או קטעי מסמכים נעשות לצורך שמירה על תדמיתה של המדינה.
עד 1995 היו הסטנוגרמות של ישיבות הממשלה מהשנים 1949-1948 סגורות לעיון הציבור. בראשית 1995 הן נפתחו לעיון, אך חלקים נרחבים בהן נותרו מושחרים עד לאחרונה.
"ידוע לי שג'רג'ורה [ח"כ אמין סלים ג'רג'ורה] כבר היה אצל ערביי יפו, כדי לאסוף חומר לשאילתות. מתקבל, שאנחנו יוצרים גטו מיוחד וגדר תיל וקובעים אדם מיוחד שייטפל בהם. מפאת מה לא הספיקה עיריית תל אביב אף לערבים אותם שירותים" – את שתי השורות האלה החליטו בארכיון המדינה להותיר מושחרות, כאשר נחשפה הסטנוגרמה של ישיבת הממשלה שהתקיימה בפברואר 1949.
הנחיות לחשיפת הסטנוגרמות של הממשלה
לקראת חשיפתן של הסטנוגרמות של ישיבות הממשלה מהשנים 1949-1948 פנה גנז המדינה באותה עת, אביתר פריזל, אל מזכיר הממשלה שמואל הולנדר ועידכן אותו בנעשה. הוא מסר לו שההכנות הטכניות לחשיפה צפויות להסתיים בקרוב, וכי 98% מכלל החומר צפוי להיחשף לעיון הציבור. לכך הוא הוסיף הערה סרקסטית משהו: "הרשה נא לי עתה לקדם את הבאות: כשהציבור יבדוק את הסטנוגרמות הוא ישמח לקרוא 98% של החומר המוצע לו, אבל ישאל על 2% שנשארו סגורים. תשובתנו תהיה שהדבר נעשה בהתאם להנחיות". ההנחיות עצמן – גם הן נותרו חסויות.
