שלמה גזית מילא תפקידים רבים בחייו הצבאיים, המוכר שבהם הוא ככל הנראה ראש אגף מודיעין. ואולם החותם העיקרי שהותיר גזית על המציאות הישראלית הוא עיצובו של משטר הכיבוש הישראלי בשטחים כ"כיבוש נאור" – משטר השואף להקל על חיי היום-יום של התושבים הפלסטינים ובמקביל לדכא בנחישות כל ניסיון התנגדות פוליטית אליו. במסגרת זו גזית עיצב ופיתח כמה מהפרקטיקות ששימשו ומשמשות את ישראל לאורך שנות הכיבוש – בהן גירוש תושבים פלסטינים והריסות בתים.
השיחה השלישית שקיים מכון דיוויס עם שלמה גזית הוקדשה לנושא המדיניות הישראלית בשטחים הכבושים. בשיחה זו התייחס גזית בין היתר למידת מעורבתו בעיצוב המדיניות, לכוח העצום שלו בתוך המערכת וליחסיו עם שר הביטחון משה דיין והעבודה מול הרמטכ"ל.
הנה כמה ציטוטים נבחרים מתוך תמלול השיחה המלא:
על חלוקת העבודה עם משה דיין [א']: "כל מה שכתוב כעקרונות [המדיניות בשטחים] זה אני ניסחתי. זה לא הוא [דיין] ניסח. יש נקודה בכלל מעניינת והיא […] שהיה לו קושי לנסח דברים." [עמ' 2]
על הפעילות בשטחים: "כל המדיניות בשטחים לא עבדה לפי כללים של צדק אבסולוטי, של חוק ומשפט אבסולוטי." [עמ' 6]
בהקשר של מדינה פלסטינית והאופציה הירדנית: "נושא ההתנחלות. אחד הדברים שאני מדבר עליהם בשטח הוא שאנחנו לא השארנו את המצב עם כל האופציות פתוחות, אלא יצרנו [בשטח] דברים ששינו את המציאות לשני הכיוונים. מדיניות שעצרה יציאה מן השטח היא מדיניות שקבעה דברים." [עמ' 8]
על חלוקת העבודה עם משה דיין [ב']: "כל המערכת היתה תלויה, בסופו של דבר, באיש אחד – משה דיין. הצינור [אליו] היה הפונקציה שלי האישית. אף אחד לא בדק ולא שאל מה קורה ביני לבין משה דיין. כלומר, מתי כשאני נותן את התשובה זה תשובה שאני נותן אותה או שאני מתייעץ ומקבל קודם את ה-OK של משה דיין. […] [היתה ה]גישה המאוד-מאוד, נאמר, צנטרליסטית בניהול מה שקורה בשטח של משה דיין. היתה זו [גישה] שאני הייתי מקבל כמעט 24 שעות ביממה שאלות של מה לעשות כאן ומה לעשות אחרת. אם אתה רוצה, הביטוי הקיצוני לכך זה האמירה המפורסמת של גנדי שעוד מעט הוא לא יוכל לעשות שום דבר בתחום בפיקוד שלו, לרבות ללכת להטיל את מימיו, לפני קבלת רשות של שלמה גזית." [עמ' 13]
על כוחו במערכת: "[מתאם הפעולות בשטחים] היה הרבה יותר ממיני ראש ממשלה. זה ראש ממשלה מאוד מאוד צנטרליסט." [עמ' 13]
על יחסי עבודה וכוח מול המטכ"ל: "לא היו, לא יודע אם היו קווים אדומים. אבל היו הרבה מאוד בעיות. הבעיות נבעו בבניית שיטה שהיא שיטה כמעט בלתי אפשרית. הרמטכ"ל היה מנוטרל בנושא הזה [הפעילות בשטחים] […] הוא העדיף להיות מנוטרל מפני שהוא הרגיש את עצמו די נבוך." [עמ' 14]
על צורת השליטה של משה דיין: שאלה: "למעשה [אתה] השארת או דיין השאיר במכוון למטה הכללי אך ורק העיסוק ממש ביחידות עצמן. לא יותר מזה. גזית: נכון. אם כי אחת לכמה זמן [דיין] היה משחק את המשחק ואומר: 'אני? זה הכל המטה הכללי'. זה היה הפטנט הרגיל שלו." [עמ' 15]
על משה דיין וגירושי קלקיליה ולטרון: שאלה: "[גירוש] קלקיליה וכו' זה דיין? גזית: קלקיליה ולטרון. […] זה הכול [הגירושים וההרס] היו לא במובן שהוא בא ואמר קונקרטית 'תהרוס את קלקיליה'. אבל הוא נתן באיזה שהוא מקום את ה-BLESSING שלו".
על חזרת פלסטינים לאחר המלחמה: "תמונת המצב שאנחנו מצאנו ב-10 ביוני [עם גמר המלחמה], [היתה] קרוב ל-150,000 איש שהם היו גברים שנמצאו מחוץ לגדה, בעבודת חוץ, בגדה המזרחית […] ופה השאלה היתה מי יצטרף אל מי. האם הבעל יחזור חזרה אל השטח או שהמשפחה תצטרף אל הבעל. המסה של הערבים שעזבו את יהודה ושומרון בחודשים ההם היו כמעט בלעדית זקנים, נשים וטף. בלי גברים. […] את זה היתה תקווה שנצליח […] למנוע את החזרה של כל המסה הזו ולהמשיך את גל היציאה. זו היתה, הייתי אומר, העמדה הסובסטנטיבית." [עמ' 23-22]
