דחיקה מתמשכת מאדמות, ריכוז באזור מחייה מוגבל ואילוץ החקלאים למכור את תוצרתם באמצעות חברות מונופוליסטיות נצלניות – כך תיפקד הממשל הצבאי בנגב כזרוע המרכזית של המדינה לנישול ועושק של האזרחים הבדואים בדרום הארץ. במכתב אל שר החקלאות מגולל ראש שבט אל הוזייל מסכת ארוכה של גזל, שהגיעה לשיא כאשר קומביינים עלו על שדות השבט והחרימו תבואה משטח של 4,000 דונם. היבול המוחרם התגלגל לידיו של לא אחר מהמושל הצבאי עצמו.
לאחר שבקשתו להיפגש עם שר החקלאות לא נענתה, פנה ראש שבט אל הוזייל אל השר ופירט בפניו את שאירע באדמות השבט באזור ואדי פוכרי – ממזרח לקיבוץ שובל שבצפון הנגב. במכתבו מתאר השיח' אל הוזייל כיצד סגר הממשל הצבאי כ-4,000 דונם של אדמות חרושות וזרועות לצורך אימונים צבאיים, וזאת מבלי להודיע על כך דבר לאנשי השבט שהשקיעו מאמצים בעיבוד השטח. על חלק מהשטח שנסגר בני השבט אף משלמים דמי חכירה למשרד החקלאות. לאחר מכן נקצרה התבואה ונמכרה לקואופרטיב הקשור למיכאל הנגבי, שכיהן כמושל הצבאי של הנגב כמה שנים קודם לכן. המכתב גם מספק הצצה לתלות של החקלאים הבדואים בבירוקרטיה הישראלית, לחוסר התיאום בין המשרדים והגופים השונים, ולקושי לקבל אישורי תנועה וכניסה כדי להגיע לאדמות.
