ב-12 באוגוסט 1949 נחתמה אמנת ג'נבה הרביעית – מסמך המנסח את הכללים המוסכמים להתנהלות של צבא בשטח שנכבש במלחמה. האמנות נוסחו ונחתמו על רקע זוועות מלחמת העולם השנייה, ומדינת ישראל הצעירה הייתה שותפה באופן אקטיבי לניסוחן, חתמה עליהן ואף אשררה אותן כנדרש. אם כך – מדוע החליטה ישראל באופן מכוון לחמוק מדיון ענייני בשאלה אם אמנת ג'נבה תקפה בשטחים שנכבשו ב-1967? ולמה ימים ספורים לאחר כיבוש השטחים ביקשו אנשי משרד החוץ לטשטש את אופיין של הפעולות הישראליות בשטחים שזה עתה נכבשו?

קראו עוד

Close

סקירת הפרקליט הצבאי הראשי על הבעיות המשפטיות והשיפוטיות בשטחי הממשל הצבאי,
5 ביולי 1967

חוות דעת של היועץ המשפטי תיאודור מירון בעניין אי חוקיותה של מדיניות הגירוש מהשטחים,
21 בדצמבר 1967

חוות דעת תיאודור מירון בעניין פיצוץ בתים וגירוש תושבים,
12 במרץ 1968

מברק קומיי ומירון לשגריר רבין: מדוע אנו נמנעים מהכרה בתחולת אמנת ג'נבה הרביעית על השטחים,
20 במרץ 1968

מסמך אומבריכט: ישראל ואמנת ג'נבה הרביעית,
1971