השאלה "באיזו מידה ניתן ורצוי לתת פסקי דין מוות לחבלנים" היתה בין הנושאים שעלו לדיון בישיבתה של ועדת התיאום שהתכנסה במשרד הביטחון בסוף ספטמבר 1967.
סיכום דיון ועדת התיאום המצומצמת מיום 29.9.1967
הטלת גזר דין מוות היא בסמכותם של בתי המשפט הצבאיים שהחל צה"ל להפעיל בערים שונות בשטחים מיד מלחמת ששת הימים. בסיכום הדיון נקבע כי עונש המוות הוא כלי חשוב להרתעה, אך הוועדה המליצה שלא יינתנו פסקי דין מוות משום שככל הנראה לא ניתן יהיה לעמוד בפני לחצים לבטלם. לסיום קבעה הוועדה כי החלטה אם לגזור גזר דין מוות על נאשמים צריכה להתחשב גם בשיקולים פוליטיים: אם בכל-זאת יינתן פסק דין כזה, "רצוי לעשות זאת במקרים נוחים להצגה מדינית".
באותה ישיבה נדונה גם ההצעה להכריז על חנינה ל"שרידי החבלנים שיכנעו על נשקם". בנושא אחר הוחלט כי בדרך כלל תאושר עריכת מסיבות נישואין בין בני זוג "מעורב", מירדן ומהגדה המערבית, ליד גשר המעבר – אך רק במקרים בהם בן הזוג מהגדה המערבית יעבור לירדן.