מסמך מדיניות מיולי 1967 מנתח את היתרונות והחסרונות של שבע אפשרויות לעתיד הגדה המערבית ורצועת עזה – החל מסיפוחן לישראל וכלה בהקמת מדינה פלסטינית עצמאית.
עתיד הגדה המערבית ורצועת עזה
המסמך מונה שבע אפשרויות בנוגע לעתיד השטחים הכבושים. שתיים מהן מנותחות בהרחבה; האחת, הקמת מדינה פלסטינית עצמאית (אך נטולת צבא) שבירתה תמוקם בנקודה הקרובה ביותר האפשרית לירושלים. האחרת: הקמת מדינה פלסטינית ש"קשורה בממלכת ירדן" ושמלך ירדן יוגדר כריבון שלה.
אפשרות נוספת קיבלה את הכותרת "פתרון מודרג": לדחות את ההחלטה על המעמד המדיני הסופי של הגדה עד שיכון שלום בין ישראל למדינות ערב, ואז תוקם מדינה פלסטינית שתושביה יחליטו אם לקיים קונפדרציה עם ירדן או עם ישראל; בינתיים יינתן שלטון עצמי לפלסטינים. בין החסרונות של הצעה זו נמנו האפשרות שחוסר הבהירות ביחס לעתיד הגדה ימנע "צמיחת מנהיגות נוחה לישראל", ההנחה שאי אפשר יהיה למנוע מתושבי הגדה להתיישב בישראל וכן בעיות כלכליות, חברתיות ותרבותיות.
שלוש מה"ברירות" הנסקרות במסמך מוגדרות "בלתי ריאליות": סיפוח הגדה והרצועה לישראל ("ייצור בעיות דמוגרפיות מסוכנות"); החזרת הגדה לירדן, פרט לירושלים ("תשאיר את בעיות הביטחון החמורות של ישראל ללא פתרון"); והחזרת חלק מהגדה למלך חוסיין, פירוז החלק שיוחזר, והעברת הפליטים מרצועת עזה לירדן ("אין כל סיכוי שחוסיין יסכים").
