לאחר 18 שנה ובתום מאבק ממושך, בדצמבר 1966 בוטל הממשל הצבאי שהוחל על אזרחי ישראל הפלסטינים מהקמת המדינה. ואולם גם לאחר ביטול הממשל תקנות ההגנה לשעת חירום הוסיפו להיות בתוקף, משטר רישיונות התנועה והשטחים הסגורים לא פקע, והגבלות תנועה מסוימות נותרו על כנן. מכתב של היועץ לענייני ערבים לראש הממשלה מאפריל 1967 מאשר ש"מעשית לא היו כמעט הקלות" לאחר ביטול הממשל הצבאי, ומציע לאפשר כעת לאזרחים הערבים תנועה חופשית לאזורים מסוימים, מתוך ציפייה ל"תועלת רבה למערכת יחסינו עם המיעוט הערבי".
פתיחת שטחים סגורים
כחצי שנה לאחר ביטול הממשל הצבאי, לקראת דיון באפשרות פתיחתם של שטחים שנותרו סגורים לתנועה חופשית, פנה היועץ לענייני ערבים, שמואל טולידאנו, אל ראש הממשלה לוי אשכול "בנוגע לאספקט הציבורי של בעיה זו". במכתב מאשר טולידאנו את מה שטענו רבים ממתנגדי הממשל הצבאי לאחר ביטולו: בפועל, גם אם בוטל המנגנון שנקרא "ממשל צבאי", ההגבלות והעקרונות שהנחו את פעולתו הוסיפו להתקיים. לאור האכזבה שנגרמה בציבור היהודי והערבי לאחר ביטול הממשל, מציע היועץ להוציא היתר כניסה כללי לאזורים מסוימים שלגביהם מופעלים לחצים כבדים לפתוח אותם לתנועה. לחצים אלה מופעלים על רקע בעיות תעסוקה (באזורים שסביב צפת, בית שאן, אשדוד, אשקלון וערד) ועל רקע צרכים אישיים ומשפחתיים של תושבים (באזור המשולש וטבריה). "אני מאמין שתצמח תועלת רבה למערכת יחסינו עם המיעוט הערבי אם יינתן היתר כניסה כללי לשטחים הללו", סיכם היועץ.
