ב-1971, בעת שהיה תחת שליטה ישראלית, שימש חצי האי המדברי בית כלא אכזרי במיוחד ויעד להגליה של מי שמעולם לא היו חשודים בעצמם בביצוע פשע. לפחות שני אתרים בסיני אירחו בראשית שנות ה-70 מחנות מעצר של מדינת ישראל: אבו זנימה (أبو زنيمة) ונח'ל (نخل). למחנות המאולתרים שהוקמו בהם נשלחו מאות בני אדם, בהם ילדים, נשים וגברים מרחק שעות נסיעה רבות מהבית. הם הוחזקו בלב המדבר – הרחק מבתיהם, הרחק ממשפחותיהם, הרחק מעין הציבור, לתקופות משתנות שהגיעו עד מספר חודשים. הם חיו שם בתנאים קשים שתוארו על ידי מי שביקר במקום כבלתי נסבלים; מבודדים ומנותקים מהעולם, כשמצבם הנפשי הידרדר לא פעם לשפל קשה.

פרק זה מספר את סיפורם של מחנות המעצר באבו זנימה ובנח'ל שבסיני – סיפור שמעולם לא סופר, עד עכשיו.

קראו עוד

Close

מפת סיני, 1972

סיכום משרד החוץ של הצעדים הננקטים ברצועת עזה, 11.1.1971

סגירת מחנות הפליטים ותחילת המעצרים ברצועת עזה, 13.1.1971

ישיבת ועדת החוץ והביטחון, 26.1.1971

דו"חות ביקור באבו זנימה של הוועד הבינלאומי של הצלב האדום, פברואר-אוקטובר 1971

מברק בעניין סגירת המחנה באבו זנימה, 3.12.1971