עשור לאחר ביטול הממשל הצבאי על אזרחי ישראל הפלסטינים ב-1966, חידשה ישראל את מדיניות הפקעת האדמות הערביות בגליל. בתגובה להפקעות נערך ב-30 במרץ 1976 יום האדמה הראשון, ומאז הוא מצוין מדי שנה במחאה על הנישול והגזל של האדמות. פרוטוקול של הוועדה לענייני התיישבות מפברואר 1979, בראשות השר אריאל שרון, מתאר בכנות ובישירות את התוכנית הישראלית להשתלטות מהירה על אדמות הגליל: באמצעות ייעור מסיבי והקמת מצפים במהירות הבזק תוכל המדינה להבטיח "רזרבה קרקעית ל-20, 30 או 40 השנים הקרובות לפעולות התיישבות".
פרוטוקול ישיבת הוועדה לענייני התיישבות המשותפת לממשלה ולהסתדרות הציונית
תחת הכותרת "בינוי ביישובים חדשים בגליל – הקמת מצפים" דנה הוועדה להתיישבות בתוכנית להקמה מהירה של כ-30 מצפים בכל רחבי הגליל במטרה להשתלט במהירות האפשרית על שטחי קרקע נרחבים ככל האפשר. אמצעי נוסף לתפיסת קרקעות מהירה שהוזכר בדיון – ייעור של כ-40 אלף דונם אדמות מדינה. נציג החטיבה להתיישבות בוועדה הציג את עיקרי התוכנית, חלק מהמשתתפים בישיבה ביקשו לברר האם וכיצד צפויה תוכנית זמנית זו לפתור את הבעיה המהותית מנקודת מבטם – המלחמה הדמוגרפית בגליל.