מעט מאוד תיעוד ארכיוני פתוח לעיון בנוגע לאירועים הדמים שהתרחשו ברצועת עזה מיד לאחר כיבושה ב-1956. בהיעדר תיעוד אמין וזמין, האירועים האלה סופרו בסיפור שפירסם הסופר מתי מגד בעיתון "למרחב" ותיאר באריכות את מעלליו של "מר ד.", מושל צבאי שבדה מדמיונו, וברומן גרפי עב כרס של הסופר והמאייר ג'ו סאקו שפורסם באנגלית ב-2010. מה בכל זאת ידוע על אירועי הדמים האלה? ומה עומד מאחורי הסתרת התיעוד בארכיונים בישראל עד היום?
שני מעשי הטבח שימשו בסיס לרומן גרפי עב כרס שאייר וכתב האומן ג'ו סאקו (Sacco) בשם Footnotes in Gaza. סאקו, מחברם של רומנים גרפיים בולטים עטורי־פרסים, עסק בכמה מספריו בסכסוך הישראלי־פלסטיני. הספר המתייחס לאירועים בעזה מבוסס על עדויות של תושבי הרצועה על שני האירועים שנאספו על ידי סאקו, וכן על תיעוד היסטורי מארכיונים שונים.
סופר המר של מר ד'
שבועות אחדים לאחר כיבוש עזה פרסם הסופר מתי מגד ב"למרחב", ביטאונה של מפלגת אחדות־העבודה, סיפור קצר שכותרתו "סופו המר של מר ד", ובו תיאר את מעללי המושל הצבאי ד'. בעט מושחזת ובביקורת לא שכיחה בספרות העברית, קבע מגד שהשחתתם המוסרית של המושל ד' ופקודיו היא תוצאה של הכיבוש הישראלי והממשל הצבאי. "סיפור חרבת חזעה" של ס. יזהר או "הצד השני של המטבע" של אורי אבנרי, מהספרים המוכרים והביקורתיים יותר על מלחמת העצמאות, ניצבים חיוורים מול התיאור החי והברוטלי המובא ב"סופו המר של מר ד'". השחתתו של המושל ד' היא הציר המניע את העלילה, ובין היתר מתוארת הסכמתו למעשי אונס וטבח שביצעו החיילים הישראלים. בפתח הסיפור מופיעה "נערה שחומת עור, חשופה עד למתניה" המקבלת את האורחים בבית המושל שמציע אותה "לכל אורח מכובד […] וכולם, כמוך, מתביישים קצת בתחילה, אבל אחר כך מתרגלים לרעיון […] כולם מתרגלים". בהמשך, אונס הנשים העזתיות על ידי החיילים חוזר על עצמו ואחד מהם מספר "היית צריך לראות מה היה כאן אמש […] הערבושים האלה, אחרי שלקחנו להם את הנשים לעבודה, התחילו להתפרע. אז מה עשינו? לקחנו כמה נשים, מן הצעירות, אל אחד הבתים ואיימנו עליהם שאם לא יפסיקו, אנחנו נאנוס את כולן לעיניהם […] אתה חושב שזה לא השפיע? בטח שהשפיע […] אבל זה לא השפיע עלינו שלא נעשה מה שהבטחנו, למרות שהם הפסיקו את ההתפרעות […] אחזנו אותן שם כל לילה". החיילים העידו שלמושל לא היה איכפת "אם אנחנו משתוללים קצת".
סופר המר של ד'
פרסום הסיפור של מגד עורר מהומה. יצחק גבירץ, קצין מטה בעזה, כתב בתגובה ב"למרחב" שהדברים השרו "מצב רוח קשה על העובדים בשטח הממשל כי הוא בא לתאר הווי שכאילו השתרר בשטח הכיבוש". בעקבות פניות לעיתון המערכת הבהירה שהפרסום "נעשה ללא שיקול מספיק" ומגד כתב בתגובה שהסיפור דמיוני, אולם "בכל אזור של ממשל צבאי – קיימת הסכנה של תהליך דומה לזה שעברו 'גיבורי' סיפורי".
