רבות מההתנחלויות בגדה המערבית הוקמו תוך הפרת החוק, לכאורה ללא תאום וללא קבלת אישור מרשויות השלטון. בפועל, לא פעם נהנו המתנחלים מאישור בקריצה ומשיתוף פעולה מצד גורמים בתוך המערכת, ובעיקר – מהיעדר שיטתי של אכיפת החוק. תכתובת בעקבות דיווחו של היועץ המשפטי לממשלה על מאמציו הכושלים להביא לאכיפת החוק על מתנחלי גוש אמונים, בערב אוגוסט אחד לפני ארבעים וארבע שנים.
"הנדון: ניסיון ההתנחלות ביום 2.8.76"
ביום שני, 2 באוגוסט 1976, הגיעה קבוצה גדולה מקרב חברי גרעין יריחו של תנועת גוש אמונים לאזור העיר הפלסטינית יריחו, במטרה מוצהרת להקים התיישבות סמלית בסמוך לעיר. המתנחלים הביאו עמם ציוד לשהייה ממושכת והגיעו סמוך ליעדם, אך בערוב היום פונו על ידי כוחות משטרה וצבא.
על אודות אירוע זה, ועל מה שלמדו ממנו היועץ המשפטי לממשלה דאז, פרופ' אהרון ברק, וראש הממשלה יצחק רבין, נסובים המסמכים המוצגים כאן. במכתב לשר המשפטים, חיים צדוק, מספר היועץ המשפטי ברק כי בשעה 19:45 ביום המבצע האמור קיבל מהאחראי בצה"ל על גזרת יריחו הודעה על ניסיון ההתנחלות והפינוי. ברק ממשיך ומתאר את הפעולות שנקט מרגע קבלת ההודעה, ובכלל זה את קשייו ליצור קשר עם מפקדי המשטרה, עד שהתברר לו כעבור שעתיים וחצי כי המתנחלים שוחררו בלא חקירה, ורובם אף בלא רישום.
ניסיונו ההפגנתי של גרעין מתנחלי יריחו לעלות לקרקע התרחש על רקע התמשכותה של פרשת העברת מתנחלי גרעין אלון מורה מסבסטיה למחנה קדום. הפשרה הזמנית בין הממשלה לאנשי גרעין אלון מורה עדיין לא הניבה הכרעה, חודשים לאחר שאנשי הגרעין הועברו למחנה קדום. הממשלה התקשתה להתמודד עם הפעולות ההפגנתיות של גוש אמונים ועם התמיכה הציבורית לה זכו.
בהתכתבות על גבי פתקים שהוצמדו אל מכתבו של היועץ המשפטי ברק, דנו שר המשפטים וראש הממשלה בדרכי תגובה אפשריות לפעולות ההתנחלות של גוש אמונים. רבין התעניין אצל שר המשפטים אם ניתן להחרים כלי רכב המשמשים את המתנחלים לפעילותם:
"1. לפי המידע הכללי שיש בידי גוש אמונים נערך להגברת פעולות ההתנחלות. אינני יודע אם מדוברים בימים או בשבועות הקרובים.
2. לאור זאת שבעצם אין כל סיכון בפעולתם הם מעודדים. לדעתי מעצר לחקירה ועוד יותר מכך, החרמת רכב, יכולים להרתיע חלק מהם.
3. לפיכך הכרחי להגיע לתאום מוקדם בנושאים אלה כדי שלא נעמוד במצב כפי שעמדנו לפני יומיים".
יריחו - עיר עברית
ניסיון ההתיישבות ליד יריחו ב-2 באוגוסט 1976 היה חלק מסדרת פעולות הפגנתיות, שנועדו לקדם את אישור הממשלה לעליית גרעין מתיישבי יריחו לקרקע.
הגרעין התגבש ב-1974 במטרה להפוך את העיר יריחו לעיר עברית. בחוברת שהכינו בפברואר 1976 כתבו אנשי הגרעין על חשיבותה של העיר, על יתרונותיה ופירטו את תכניותיהם ליריחו ולסביבתה.
"מאז כבש יהושע בן נון את יריחו, לפני כשלושת אלפי שנה, מהווה העיר נקודת מפתח לעם היהודי.
משך דורות רבים ישבו בה יהודים וגם כאשר הורחקו ממנה חזרו והתיישבו בה; יריחו ידעה תקופות זוהר במשך קיומה, ובזמן שלטון בית חשמונאי והורדוס הגיעה לשיא גדולתה. […] בתקופה זו של תקומת מדינת ישראל העצמאית והגשמת חזון הדורות אנו חוזרים אל העיר ומנסים להביא לכלל הגשמה חלום ישן.
אנו מנסים לשלב חלום זה במציאות הקיימת בארץ ולהקים עיר עברית המנצלת את הפוטנציאל הקיים בה ולשלבה בשאיפת העתיד למזרח תיכון רוגע."
"למרבה צערו של היועץ"
חודשים אחדים לפני האירוע סמוך ליריחו, שוחח השר ישראל גלילי עם היועמ"ש ברק בשאלת האחריות על אכיפת החוק על נסיונות התנחלות שאינם מאושרים. תיעוד השיחה שערך גלילי הצביע על חוסר ההתלהבות של היועץ המשפטי מתפקידו בנושא זה:
"בתשובה לשאלתי הוא הבהיר: נסיונות ממשיים של התיישבות בשטחים שלא על פי החלטות הממשלה הם הפרת חוק המצדיקה הפעלת אמצעים משפטיים. הדבר הוא בסמכותו הבלעדית של היועץ המשפטי לממשלה (למרבה צערו של היועץ)."
