ערב מלחמת ששת הימים התגוררו ברמה הסורית קרוב ל-130 אלף תושבים. במפקד אוכלוסין שערכה ישראל באוגוסט 1967, שלושה חודשים לאחר תום המלחמה, נמצאו ברמת הגולן שזה עתה נכבשה 6,396 תושבים סורים בלבד – רובם המוחלט דרוזים. גורלם של עשרות אלפי התושבים הערבים שהתגוררו ברמה הושכח במהרה מהזיכרון הציבורי – וגם במחקר ההיסטורי גורלם כמעט ולא זכה להתייחסות. אחד הבודדים שעסקו בכך היה עיתונאי "הארץ" שי פוגלמן, שמאמר שלו בעיתון מיולי 2010 התחקה אחר הפעולות הישראליות שהביאו להתרוקנות הרמה מתושביה. מסמכים שאיתר מכון עקבות בארכיון הצלב האדום מאירים ממד נוסף של גירוש התושבים הסורים מיד לאחר כיבוש הגולן.
המסמך מסכם את תוצאות מפקד האוכלוסין שערכה ישראל ברמת הגולן ב-10 באוגוסט 1967. התוצאות הסופיות והמעובדות מראות כי ברמה נותרו 3,936 תושבים סורים – רובם המוחלט דרוזים (הנכללים במסמך תחת הקבוצה "דת אחרת").
בדו"ח של נציגות הצלב האדום בקוניטרה לתאריכים 16-12 ביולי 1967, כחודש לאחר כיבוש הגולן בידי ישראל, מתארים חברי המשלחת את פעולותיהם ואת הרשמים מהמצב בשטח. המשלחת ביקרה בכמה כפרים ומצאה אותם ריקים מאדם. כמו כן נפגשו אנשי הארגון עם המושל הצבאי והוגדרו תנאי פעילותה בגולן. "השתתפנו – בין אם נאהב זאת או לא – בשחזור מרשים ומהימן ביותר של ההשתלטות על קוניטרה בידי הכוחות הישראליים", דיווחו נציגי הצלב האדום ב-13 ביולי. "השחזור התרחש ממש מול הבית שבו התגוררנו, שחלונות רבים שלו נופצו. המטרה: סרט".
התוצאה היתה בריחתם המבוהלת של תושבים שנותרו באזור לאחר כיבושו. "מדוע הישראלים לא הודיעו לתושבים שמדובר רק בשחזור לצורך צילום סרט?" תהה מוכתר קוניטרה בפני נציגי הצלב האדום. בכפר מנסורה לבדו, הנמצא בפאתי קוניטרה, ברחו כ-300 תושבים שנותרו בו בתום המלחמה. ב-17 ביולי דיווחה המשלחת ש"תושבים אלה נמלטו בעקבות שחזור, ריאליסטי מאוד, שגם ראינו במו עינינו, של ההשתלטות הישראלית על קוניטרה שלושה ימים קודם לכן. רעשי הקרב הפחידו אותם עד כדי כך שהעדיפו להימלט בחשאי. למחרת, עם עזיבתנו, וידאנו את ההימלטות הזאת: 6 תושבים נותרו". מפקד האוכלוסין שביצע הממשל הצבאי ברמת הגולן ב-10 באוגוסט מנה אף הוא ששה תושבים בלבד במנסורה.
בדיווח בעקבות ביקורם בכפר הריק מנסורה, כותבים נציגי הצלב האדום כי על פי המידע שבידיהם, הכפר מנה בין 250 ל-300 תושבים עד כמה ימים לפני הביקור. הנציגים ביקרו את "ההפגזות המבוימות" שהביאו לבריחת התושבים, וציינו שמדובר באקט בלתי נסבל של הפחדה. "דממת מוות שוררת בכפר", הם קבעו. נציג צה"ל שהתלווה דרך קבע לסיורי הצלב האדום באזור ניסה "לגרום לנו להאמין שהתושבים עזבו כדי לחפש את קרוביהם בסוריה ולהחזיר אותם", כותבים הנציגים. ואולם אף אחד מהצדדים לא האמין להסבר זה. בדיווחם כותבים חברי המשלחת כי אמרו למלווה הישראלי שלהם ש"מדובר באגדה", וכי הוא, בתגובה, "מחייך ומביע את הסכמתו". מאות התושבים שברחו בעקבות הצילומים מעולם לא חזרו לבתיהם.
בחודשי הכיבוש הראשונים ישראל פעלה בכדי לנקות את הרמה מתושביה הערבים, בעיקר הסונים. את התושבים הדרוזים שנותרו ברמת הגולן הוחלט להשאיר במקומם, ומצבם היה טוב בהרבה. בכפרים אחרים שבהם נותרו תושבים – ישראל פעלה בנחישות כדי לבצע גירוש. כך, לדוגמה, דו"ח מביקור של אנשי משלחת הצלב האדום בכפר פרג' מ-19 ביולי מוסר כי הכפר נמצא נטוש וכי לא נותר בו זכר ל-60 התושבים שהתגוררו בו. עוד מספרים נציגי הארגון כי צה"ל ניסה להקשות עליהם להגיע למקום. לבסוף, כשאחד הנציגים הגיע לכפר הוא תיאר יישוב שנעזב בחיפזון, שחלק מבתיו עברו ביזה והרס. בתים אחרים נשרפו כליל על תכולתם.
מסמך זה הוא נספח למכתב המסכם את תגובות הצלב האדום למקרים של גירוש תושבים מרמת הגולן, מהגדה המערבית ומרצועת עזה. בנוגע לרמת הגולן, משלחת הצלב האדום הגיעה לכלל מסקנה כי במקום בוצע גירוש שיטתי של תושבים על ידי צה"ל, וכי רובם של אלו שנותרו באזור לאחר המלחמה הועברו ממקומם. המסמך מעלה כי ב-11 ביוני 1967 דיווחה ישראל על הימצאות 1,000 תושבים שאינם דרוזים בגולן; כעבור חודש דיווחה על 600 תושבים; וחודש נוסף לאחר מכן דווח על 300 תושבים בלבד. בדיקה מדוקדקת שביצעו שליחי הארגון בישראל ובסוריה מצאה כי "מרבית הפליטים גורשו – בין אם באופן אלים בעת הגעת הכוחות החמושים, בין אם באמצעות הפעלת לחץ (על התושבים לעזוב) בשלב מאוחר יותר". לאלוף משנה שלמה גזית, יושב ראש ועדת התיאום המדיני-ביטחוני בשטחים, היה הסבר לתופעה בעת שנפגש עם נציגי הצלב האדום לדון בין היתר בסוגיית גירוש התושבים: לדבריו, אין לראות בעזיבה של תושבים סורים בחזרה לסוריה – גירוש. זו היתה תגובתה של ישראל גם לגבי תלונות אחרות בדבר גירוש של פלסטינים מהגדה המערבית לירדן לאחר המלחמה.