ב-21 ביוני 2018 הלכה לעולמה בגרמניה פליציה לנגר, מחלוצות המאבק לזכויות האדם בשטחים הכבושים. עשייתה המשפטית והציבורית הותירה רישומה לא רק אצל לקוחותיה הרבים, אלא גם בארכיונים שתיעדו את תגובתה המבוהלת של המערכת השלטונית לפעילותה של עורכת הדין היהודיה והישראלית כנגד הכיבוש ועוולתיו: עינויים, מעצרים מנהליים וגזל אדמות. כמה מסמכים אנו מציגים כאן ולצדם קטע ערוך מתוך ספרו של עו"ד מיכאל ספרד, חבר הוועד המנהל של מכון עקבות, שראיין את לנגר ומספר עליה ועל פעילותה.
הנדון: עו"ד פליצור לנגר
ב-20 בפברואר 1968 התריע קצין המודיעין של הממשל הצבאי בחברון בפני היועץ המשפטי של הגדה המערבית כי "הובא לידיעתו" שעו"ד "פליצור" לנגר, שהיא "בעלת דעות שמאלניות קיצוניות" החלה לייצג עצירים בכלא חברון.
בג"ץ 322/74
דוגמא אחת לפעילותה המשפטית של עו"ד פליציה לנגר: כתב העתירה בבג"ץ 322/74 בה דרשה למגר לחקור את טענתם של מספר עצורים כי עונו במהלך חקירותיהם. בנספחים לעתירה מצויות עדויות הנחקרים ותגובות המשטרה שדוחות את התלונות.
משרד החוץ ודינשטיין נגד לנגר
במסגרת פעילותו של פרופ' יורם דינשטיין לקידום מטרות ההסברה של משרד החוץ בנושא זכויות האדם בשטחים (ראו מחקר מכון עקבות: "כלים מתאימים"), כתב דינשטיין מאמר-תגובה חריף למאמר שפירסמה עו"ד פליציה לנגר בטיימס של לונדון, בו ביקרה את מדיניות הריסת הבתים, המעצרים המנהליים והשימוש בעינויים בשטחים. במאמרו תקף את עו"ד לנגר ואת המידע שמסרה. פרופ' דינשטיין חתם על המאמר בתואריו כעורך השנתון הישראלי לזכויות אדם ויו"ר סניף אמנסטי בישראל. מחלקת ההסברה של משרד החוץ שלחה לשגרירות ישראל בלונדון את נוסח מאמר התגובה של פרופ' דינשטיין, והורתה לשגרירות: "חשוב שהעיתון ידפיס המאמר מה שיותר מהר ובלי קיצוצים בעלי משמעות".
עיקרי הדברים שנמסרו אודותיה בשב"כ
בנובמבר 1975 ריכז איש מחלקת ההסברה של משרד החוץ את המידע שהיה מצוי בידי שב"כ על עו"ד לנגר, לבקשת נציג משרד החוץ בשטחים. פעילותה המשפטית והציבורית הוצגה כמונעת ממניעים פוליטיים ובכדי לפגוע "במדיניות ובתדמית המדינה". עם זאת, לא היה בידי שב"כ חומר מרוכז שסותר את טענותיה של לנגר בספרה "במו עיניי", נכתב.
