עוד במהלך הלחימה הועלו הצעות ליישב עולים חדשים בכפרים הפלסטינים שננטשו במהלך המלחמה ב-1948. תוכנית שחיבר איש קק"ל יוסף ויץ מניחה תשתית מפורטת לשיכון עולים בכפרים הנטושים בגליל העליון המערבי, כדי להשיג מטרה כפולה: פתרון מצוקת הדיור של רבבות העולים היהודים שהגיעו ארצה, ובמקביל – מניעת חזרתם של תושבים פלסטינים לכפרים ולאדמות שנעזבו.
הצעת תוכנית ליישוב עולים בגליל העליון (קווים כלליים)
התוכנית של יוסף וייץ ליישוב עולים חדשים בכפרים הפלסטיניים בגליל המערבי שנעזבו במהלך המלחמה מבוססת על החישוב הבא: באזור המדובר התגוררו ערב הקרבות כ-51 אלף תושבים ערבים ב-59 כפרים, כשלצידם חיו כ-3,000 יהודים ב-10 יישובים. עם שוך הקרבות בצפון, בדצמבר 1948, נותרו 36 מהכפרים הערבים הללו נטושים לחלוטין, כשיושביהם הותירו מאחור כ-420 אלף דונם של אדמות. יתר 23 הכפרים ננטשו בחלקם, ונותרו בהם בסך הכל 19,500 תושבים ערבים – רובם דרוזים והיתר נוצרים. לפיכך, התוכנית מבוססת על יישובם של כ-15 אלף עולים חדשים, שביחד עם היהודים שנותרו באזור ואלו שיתיישבו ביישובים חדשים שיתווספו יביאו את מספר התושבים היהודים בגליל המערבי לכ-20 אלף איש – "כלומר, כמספר האוכלוסייה הערבית המצויה באזור כיום", כדברי וייץ. התוכנית מפרטת את שמות 36 הכפרים הנטושים שבהם מוצע ליישב את העולים החדשים וכן את מקורות התעסוקה שעליהם יוכלו התושבים החדשים להתבסס.
