ערב מלחמת ששת הימים התגוררו ברמה הסורית קרוב ל-130 אלף תושבים. במפקד אוכלוסין שערכה ישראל באוגוסט 1967, שלושה חודשים לאחר תום המלחמה, נמצאו ברמת הגולן שזה עתה נכבשה 6,396 תושבים סורים בלבד – רובם המוחלט דרוזים. גורלם של עשרות אלפי התושבים הערבים שהתגוררו ברמה הושכח במהרה מהזיכרון הציבורי – וגם במחקר ההיסטורי גורלם כמעט ולא זכה להתייחסות. אחד הבודדים שעסקו בכך היה עיתונאי "הארץ" שי פוגלמן, שמאמר שלו בעיתון מיולי 2010 התחקה אחר הפעולות הישראליות שהביאו להתרוקנות הרמה מתושביה. מסמכים שאיתר מכון עקבות בארכיון הצלב האדום מאירים ממד נוסף של גירוש התושבים הסורים מיד לאחר כיבוש הגולן.
רמת הגולן נכבשה ב-9 וב-10 ביוני 1967, לאחר שלושה ימי הפצצות שהביאו למנוסת התושבים צפונה. במהרה נסוגו גם הכוחות הסורים הלוחמים וקוניטרה, העיר הגדולה באזור, בה התגוררו כ-20 אלף תושבים ובה שכנה המפקדה הסורית, נכבשה על ידי כוחות צה"ל. ישנן הערכות שונות – אף אחת מהן אינה מהימנה דיה – לגבי מספר התושבים שנותרו ברמה עם שוך הקרבות: בין אלפים בודדים לכמה עשרות אלפים. מפקד אוכלוסין ראשוני נערך רק חודשיים לאחר הכיבוש. ואולם הרחק מעיני הציבור, יושמה מדיניות שחתרה לרוקן את השטח מתושביו הסורים לטובת התיישבות ישראלית.
מיד לאחר הכיבוש הרמה הכריזה ישראל על ממשל צבאי באזור, והכניסה לכפרים ערבים נטושים נאסרה. על מעט התושבים שעוד נמצאו בבתיהם הוטל עוצר. פוגלמן הביא במאמרו עדויות על כינוס תושבים בעיר קוניטרה ושילוחם אל מעבר לגבול. עדות של אלעד פלד, מפקד עוצבת געש שכבשה את דרום הרמה, שנסגרה על ידי המלמ"ב לעיון הציבור בארכיון מרכז יצחק רבין, שופכת אור על היבט נוסף של המדיניות הישראלית באותם הימים – הרס פיזי של הכפרים. לדברי פלד, התקבלה החלטה "עם בולדוזרים לחסל את הכפרים, כך שלא יהיה לאן לחזור".
תיעוד שנאסף על ידי מכון עקבות בארכיון הצלב האדום בז'נבה ומובא כאן שופך אור על ממד נוסף במדיניות גירוש תושבי הגולן הסורים באותם הימים. מסמכים אלה מאירים מחדש את סיפור צילומו של סרט תעמולה בשם "ששת הימים", שהפיקה ישראל בחודשים לאחר המלחמה. הסרט עתיר המשאבים הציג שחזורים של קרבות שהתרחשו במהלך המלחמה, והיה להצלחה מסחרית עם יציאתו לאקרנים במרץ 1968: על פי דיווחי עיתונות יותר מ-750 אלף ישראלים צפו בו בבתי הקולנוע. ממסמכי הצלב האדום מתברר כי לתושבי הרמה לא הודיעו על שיחזור הקרבות לטובת צילום הסרט, והדבר הביא לבריחתם של רבים מהם מאימת הפצצות.
לתיעוד מארכיון הצלב האדום חשיבות רבה משתי סיבות. ראשית, משלחת הארגון פתחה נציגות קטנה בקוניטרה סמוך לאחר המלחמה, ודיווחה למטה הארגון המרכזי על שהתרחש באזור. דיווחי הנציגות מתעדים את מצבם העגום של התושבים הסורים שנמצאו תחת כיבוש ישראלי. שנית, רובו המוחלט של התיעוד ההיסטורי הישראלי על קורותיהם של תושבי הרמה אינו פתוח לעיון. גם כשנתקלים, מדי פעם, בתיעוד היסטורי הנוגע לגורל התושבים הסורים – המסמכים לא אחת מושחרים.
מקבץ המסמכים מארכיון הצלב האדום המובא כאן (בצרפתית) מפנה זרקור אל גורל התושבים הסורים ואל המדיניות הישראלית באזור מיד לאחר המלחמה.
