בדצמבר 1949 כתב מנכ"ל משרד החוץ, ולטר איתן, לשר הממונה עליו משה שרת על תוכנית לגירוש תושביהם של שמונה כפרים, חצי שנה לאחר תום המלחמה.
על פי המכתב, שמובא כאן במלואו, ראש הממשלה דוד בן-גוריון אישר באותם ימים לגרש "מטעמי ביטחון" קרוב ל-10,000 תושביהם של שמונה כפרים, בהם פסוטה, חורפיש, ריחניה, תרשיחא וג'ש (ובכללם פליטי בירעם). איתן מציין את התנגדותו לתוכנית, עליה נאמר לו שניתן לבצעה "בלי ברוטאליות מיותרת". תוכנית הגירוש מכפרי הגליל לא בוצעה, אך תושבי זכריה ומג'דל גורשו ב-1950. אפשר להניח שעקירת תושבי הגליל נמנעה בשל העובדה שמרביתם היו ערבים נוצרים (לצד דרוזים וצ'רקסים) – וסביר היה שגירושם יביא ללחץ דיפלומטי משמעותי על ישראל.
המכתב מצוי בתיק חצ- 2402/29 בארכיון המדינה, והיה פתוח לעיון הציבור במשך למעלה מ-25 שנה. לאחרונה, מסיבה שאינה ידועה, הוחלט לחסות מסמך זה ומסמך נוסף בתיק – דו"ח שחיבר שר המיעוטים בכור שלום שטרית. בעותק הדיגיטלי של התיק, המצוי באתר ארכיון המדינה, מופיעה המילה "חסוי" במקומם של שני המסמכים.
טרם פרסום מסמך זה העברנו אותו לבדיקת הצנזורה הצבאית וזו אישרה לפרסמו ללא הסתייגות. מקרה זה של חיסוי המסמך בארכיון המדינה מצטרף למקרים נוספים המעוררים חשש שחומר ארכיוני מוסתר בארכיונים הממשלתיים מסיבות לא ראויות ושאינן עולות בקנה אחד עם הוראות חוק הארכיונים ותקנות העיון.
