עם סיום הלחימה ב-1948, נותרו שטחים נרחבים שנכבשו בידי ישראל מיושבים בידי שבטים ותושבים ערבים. בעקבות זאת הוקמו מספר פורומים רשמיים שדנו באפשרות של העברת קהילות פלסטיניות ממקום מושבן – על מנת לפנות את השטחים שעליהם ישבו הערבים לצורך התיישבות יהודית עתידית. מסמך מדצמבר 1948 מספק הצעה מפורטת להעברתם של כפרים ושבטים בדואים שנותרו בשטחי הגליל המזרחי, וריכוזם בכפרים ערביים ש"התפנה בהם מקום" בעקבות המלחמה.
במחצית השנייה של 1948 ולאורך 1949 (ובמידה פחותה ב-1950) דנו מספר פורומים רשמיים באפשרות של הזזת קהילות פלסטיניות ממקום מושבן, והעברתן למקומות אחרים בתוך תחומי ישראל. הגוף המרכזי שעסק בנושא זה בחודשים האחרונים של 1948 ובראשית 1949 היה "הוועדה להעברת ערבים". לצדה פעלה גם "הוועדה שעל יד הממשל הצבאי", שהיתה מורכבת מנציגי הצבא והשלטון האזרחי ודנה בסוגיות רוחביות יותר (כגון מתן זכות הצבעה לתושבים הערבים, חלוקת תקציבים וכדומה) וכן בנושא של יישוב כפרים נטושים. ועדות נוספות פעלו אד-הוק, דוגמת "הוועדה לפליטי נצרת" ואחרות.
תוכנית הפעולה המוצגת כאן תחת הכותרת "העברת אוכלוסייה ערבית", חוברה בדצמבר 1948, עם שוך הלחימה באזור הצפון, ועוסקת בעתיד האוכלוסייה הערבית באזור ממשל צבאי העמק והגליל המזרחי (ממשל צבאי צפון) שכונן זמן קצר קודם לכן. מקריאת התוכנית עולה שהיא שימשה חומר רקע לדיונים פנימיים בוועדות המוזכרות למעלה. בחודשים שלאחר מכן נוסחו הצעות ותוכניות דומות לגבי אזורים אחרים בארץ – בפרט ביחס לאזור המשולש.
התוכנית מפרטת את כיווני ההתפתחות המתוכננים של היישוב היהודי לאחר המלחמה, כאשר בבסיס התוכנית מוצעת העברה בכפייה של תושבים ערבים המתגוררים באזורים המיועדים להתיישבות וריכוזם במקומות שאינם מפריעים לתוכניות ההתיישבות היהודית. מקומות אלה יכולים להיות כפרים ערביים שננטשו במהלך המלחמה ונותרו ריקים, או כפרים שננטשו בחלקם ועל כן "התפנה בהם מקום" לתפיסתם של מחברי התוכנית. כך למשל, לגבי חמישה שבטים המתגוררים בחלקו המערבי של ממשל העמק והגליל המזרחי – ערב אל חג'ג'רה, ערב אל כעביה, ערב אל כולף (אל חלף), ערב אל סעדיה וערב אל זבידאת – המונים כ-950 נפש, מוצע להעבירם לשפרעם. זאת בהתבסס על העובדה כי בשפרעם התגוררו לפני המלחמה כ-5000 תושבים ואילו כיום נמצאים בה כ-4000 איש כולל פליטים שהתיישבו בה – כך שחישוב פשוט מעלה כי "במקום זה ניתן להכניס כאלף נפש".
עוד מפרט המסמך שמות של כפרים שבהם אין כל אפשרות ליישב תושבים ערבים שיוזזו ממקומם מכיוון שמספר התושבים בהם גדול מזה שהיה לפני המלחמה, וכן שמות של כפרים נטושים באזור בית שאן, טבריה והגליל המזרחי – לשם אין להעביר תושבים ערבים על מנת שלא להקים בהם מחדש התיישבות ערבית. לגבי אזור בית שאן והערבים שהתגוררו בסביבתה נקבע כי "אין כל אפשרות להושיב או להחזיר פליטים ו/או תושבים לכפרים אלה בכדי לא להפריע להתפתחות ההתיישבות באזור יהודי טהור ובקרבת גבולות שטח המדינה".
