מסמך מדיניות מיולי 1967 מנתח את היתרונות והחסרונות של שבע אפשרויות לעתיד הגדה המערבית ורצועת עזה – החל מסיפוחן לישראל וכלה בהקמת מדינה פלסטינית עצמאית.
המסמך הוכן בידי מרדכי גזית ושלמה הלל ממשרד החוץ כמצע לדיון "ועדת הגדה המערבית" בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה, ד"ר יעקב הרצוג. המבוא קבע כי יש לגבש בדחיפות מדיניות לגבי עתיד הגדה המערבית ורצועת עזה. שתי סיבות ציינו מחברי המסמך לדחיפות הטיפול בנושא זה, אפילו בטרם דיון בשאלת עתידם של רמת הגולן ושל חצי האי סיני: האחת היא שערפול בשאלת עתידם של אזורים מאוכלסים בצפיפות אלה יביא ל"תהליכים שליליים" מבחינתה של מדינת ישראל; האחרת היא ש"מבחינה בינלאומית עלול להתקבל בינתיים הרושם שישראל מקיימת שלטון קולוניאלי בשטחים הכבושים הללו".
המסמך מונה שבע אפשרויות בנוגע לעתיד השטחים הכבושים. שתיים מהן מנותחות בהרחבה; האחת, הקמת מדינה פלסטינית עצמאית (אך נטולת צבא) שבירתה תמוקם בנקודה הקרובה ביותר האפשרית לירושלים. האחרת: הקמת מדינה פלסטינית ש"קשורה בממלכת ירדן" ושמלך ירדן יוגדר כריבון שלה.
אפשרות אחרת קיבלה את הכותרת "פתרון מודרג": לדחות את ההחלטה על המעמד המדיני הסופי של הגדה עד שיכון שלום בין ישראל למדינות ערב, ואז תוקם מדינה פלסטינית שתושביה יחליטו אם לקיים קונפדרציה עם ירדן או עם ישראל; בינתיים יינתן שלטון עצמי לפלסטינים. בין החסרונות של הצעה זו נמנו האפשרות שחוסר הבהירות ביחס לעתיד הגדה ימנע "צמיחת מנהיגות נוחה לישראל", ההנחה שאי אפשר יהיה למנוע מתושבי הגדה להתיישב בישראל וכן בעיות כלכליות, חברתיות ותרבותיות.
שלוש מה"ברירות" הנסקרות במסמך מוגדרות "בלתי ריאליות": סיפוח הגדה והרצועה לישראל ("ייצור בעיות דמוגרפיות מסוכנות"); החזרת הגדה לירדן, פרט לירושלים ("תשאיר את בעיות הביטחון החמורות של ישראל ללא פתרון"); והחזרת חלק מהגדה למלך חוסיין, פירוז החלק שיוחזר, והעברת הפליטים מרצועת עזה לירדן ("אין כל סיכוי שחוסיין יסכים").
אפשרות נוספת שהועלתה היא הקמת פדרציה או קונפדרציה בין ישראל למדינת פלסטין, שבה יכהנו שתי מממשלות ושני פרלמנטים, ירושלים תהיה בירה משותפת והשליטה בנושאי חוץ וביטחון תישאר בידי ישראל. "שליטה ישראלית מוחלטת בענייני ביטחון" היא מעלתה של הצעה זו על-פי משרד החוץ; החסרונות: פתרון זו "יתקבל בעולם כהסדר מוכתב ע"י ישראל כשהמדינה הפלסטינית נחשבת כעין 'וישי ישראלית'", כמו גם כל החסרונות שנמנו ביחס לאפשרות הסיפוח.