שיקולי החשיפה של חומרים השמורים בארכיון המדינה אינם גלויים דיים. המציאות מוכיחה שלא פעם מאחורי טיעונים של שמירה על ביטחון המדינה, חשש לפגיעה ביחסי החוץ שלה או הגנה על פרטיותו של אדם – מסתתרת אמת אחרת. השחרות רבות – רבות מדי – של מסמכים או קטעי מסמכים נעשות לצורך שמירה על תדמיתה של המדינה.
לאחרונה, בעקבות בקשה של מכון עקבות, ארכיון המדינה בדק מחדש השחרות שבוצעו בסטנוגרמות של ישיבות הממשלה מהשנים 1949-1948. סטנוגרמות אלה נפתחו לראשונה לעיון בראשית 1995, אך חלקים נרחבים מהן נותרו מושחרים ומוסתרים עד עתה. אביתר פריזל, שהיה גנז המדינה בעת שנפתחו החומרים לעיון, כתב באוקטובר 1994 על החשיפה העתידית של דיוני ישיבות הממשלה המדוברים, וקבע ש-98% מכלל החומר נחשף. פריזל הוסיף במכתב ששלח למזכיר הממשלה: "הרשה נא לי עתה לקדם את הבאות: כשהציבור יבדוק את הסטנוגרמות הוא ישמח לקרוא 98% של החומר המוצע לו, אבל ישאל על 2% שנשארו סגורים. תשובתנו תהיה שהדבר נעשה בהתאם להנחיות".
מה נכלל באותם 2% שנותרו מושחרים? על כך כתבנו בהרחבה כאן.
ומהן אותן הנחיות שאליהן התייחס הגנז? דוגמה נוספת של חומרים שנפתחו כעת לעיון מתוך אותן ישיבות ממשלה מספק דוגמה לסוג התכנים שהושחרו על ידי צוותי החשיפה של ארכיון המדינה ב-1995.
"אנו יוצרים גיטו מיוחד וגדר תיל וקובעים אדם מיוחד שייטפל בהם", אמר שר המיעוטים בכור-שלום שיטרית לשרי הממשלה בישיבת הממשלה שהתקיימה ב-23 בפברואר 1949. הוא התייחס לגטו הערבי שהוקם ביפו על ידי הממשל הצבאי שפעל בעיר למשך תקופה קצרה, ושבו רוכזו התושבים הערבים שנותרו בעיר לאחר המלחמה. ספק רב אם היתה סכנה כלשהי לביטחון המדינה בפרסום הפסקה ב-1995.
