ב-12 באוגוסט 1949 נחתמה אמנת ג'נבה הרביעית – מסמך המנסח את הכללים המוסכמים להתנהלות של צבא בשטח שנכבש במלחמה. האמנות נוסחו ונחתמו על רקע זוועות מלחמת העולם השנייה, ומדינת ישראל הצעירה הייתה שותפה באופן אקטיבי לניסוחן, חתמה עליהן ואף אשררה אותן כנדרש. אם כך – מדוע החליטה ישראל באופן מכוון לחמוק מדיון ענייני בשאלה אם אמנת ג'נבה תקפה בשטחים שנכבשו ב-1967? ולמה ימים ספורים לאחר כיבוש השטחים ביקשו אנשי משרד החוץ לטשטש את אופיין של הפעולות הישראליות בשטחים שזה עתה נכבשו?

שבועות אחדים לאחר סיום מלחמת ששת הימים סקר הפרקליט הצבאי הראשי באותה עת, מאיר שמגר, בפני חברי ועדת חוק חוקה ומשפט של הכנסת את המצב המשפטי החדש שנוצר בשטחים שזה עתה נכבשו בידי ישראל. בדבריו הבהיר שמגר לחברי הכנסת כי הבסיס המשפטי לכל הפעילות הישראלית בשטחים הכבושים הוא הוראות המשפט הבינלאומי – ובפרט אמנת האג מ-1907 ואמנת ג'נבה הרביעית. אלא שדי מהר התברר לצמרת השלטון בישראל כי הוראות אמנת ג'נבה אינן מתיישבות עם קווי המדיניות שנוסחו לפעולה בשטחים הכבושים: סיפוח מזרח ירושלים, גירוש תושבים פלסטינים, פיצוץ והריסה של בתים כצעדי ענישה, ועוד. בישיבה של ועדת השרים לענייני ביטחון שהתקיימה ב-2 ביולי 1967 – פחות מחודש לאחר המלחמה – סיפר שר הביטחון משה דיין לנוכחים בסגנונו הישר כי "אני את האמנה הזאת לא למדתי ולא מכיר, אבל תקוע, נציג משרד החוץ, אמר שזו צרה צרורה וחלילה לנו לקבל זאת".

המוצא של ישראל, כפי שמעידים המסמכים, היה פשוט: הימנעות מכוונת מהכרה בתחולתה של אמנת ג'נבה בשטחים הכבושים ומאמץ מתמשך לחמוק מדיון בשאלה הזאת עם גורמים בינלאומיים. "הקו העקבי שלנו היה ועודנו להתחמק מדיון עם גורמים זרים על המצב בשטחים המוחזקים על בסיס אמנת ג'נבה. על כן העדפנו לפתור בעיות על בסיס פרגמטי וברוח חיובית. כך למשל בעניין פגישות הצלב האדום עם אנשי אל-פתח העצורים, הורשו להם הביקורים מבלי להכיר בחובתנו בנדון על פי אמנת ג'נבה. ברור לך מה האינטרסים הביטחוניים והמדיניים שקבעו הקו. הכרה מפורדת מצידנו בתחולת אמנת ג'נבה תבליט בעיות קשות מבחינת האמנה לגבי פיצוצי בתים, גירושים, התיישבות ועוד". את התשובה הזאת העביר ב-1968 משרד החוץ לשגריר ישראל בוושינגטון, יצחק רבין, בתשובה לשאלתו בנושא. מאז ועד היום ישראל ממשיכה לטשטש את פעולותיה בשטחים הכבושים.

Close

סקירת הפרקליט הצבאי הראשי על הבעיות המשפטיות והשיפוטיות בשטחי הממשל הצבאי,
5 ביולי 1967

חוות דעת של היועץ המשפטי תיאודור מירון בעניין אי חוקיותה של מדיניות הגירוש מהשטחים,
21 בדצמבר 1967

חוות דעת תיאודור מירון בעניין פיצוץ בתים וגירוש תושבים,
12 במרץ 1968

מברק קומיי ומירון לשגריר רבין: מדוע אנו נמנעים מהכרה בתחולת אמנת ג'נבה הרביעית על השטחים,
20 במרץ 1968

מסמך אומבריכט: ישראל ואמנת ג'נבה הרביעית,
1971