עשרות חיילי קומנדו מצרים שנהרגו במלחמת ששת הימים נטמנו בקבר אחים סמוך לקיבוץ נחשון שבאזור לטרון, והם מצויים שם עד היום. הצנזורה הצבאית אישרה כעת לפרסם את ממצאי מחקר ממושך שערך מכון עקבות.
לקריאת כתבתו של חוקר מכון עקבות אדם רז שפורסמה במוסף "הארץ" לחצו כאן.
קבר-אחים בלתי מסומן שמצוי בסמוך לקיבוץ נחשון מכיל ככל הנראה את שרידי גופותיהם של עשרות לוחמי יחידת קומנדו מצרית, שלחמו באזור לטרון לצד הלגיונרים הירדנים בימיה הראשונים של מלחמת ששת הימים. מתוך כמאה לוחמים של יחידת הקומנדו, כשמונים נהרגו בקרב מול חטיבה 4 וכוחות נוספים. שאר הלוחמים המצרים נשבו או ברחו עם שיירות הפליטים. סא״ל (מיל׳) זאב (זאבן) בלוך, ממקימי קיבוץ נחשון ומי שפיקד על חבל לטרון באותם הימים, סיפר כשנה לאחר המלחמה בחוברת פנימית של הקיבוץ כי "שבוע אחרי המלחמה עוד מצאתי גוויות מפוזרות על הגבעות של לטרון. קיבלתי שופל לקבורת חלק מהם – חלק קברו הנזירים" (הכוונה לנזירי מנזר לטרון הסמוך למקום). זאבן ואחרים סבורים שקבר האחים עדיין נמצא שם.
בעשורים הראשונים לקיומה של מדינת ישראל לא היתה מדיניות מסודרת לטיפול בגופותיהם של חיילי מדינות אויב. הדבר נכון גם לגבי פלסטינים שהיו תושבי הארץ ונהרגו ב-48' – גופותיהם של לוחמים ותושבים פלסטינים במלחמת העצמאות נטמנו בדרך כלל סמוך למקום שבו נהרגו, לעיתים על ידי כוחות ההגנה/צה"ל, ובמקומות שבהם נותרו תושבים ערבים הדבר נעשה גם על ידם. החזרת גופות של חיילי אויב שנהרגו במלחמה לארצותיהם נעשתה בצורה ספורדית ובמקרים מעטים, באמצעות הצלב האדום. מערכת מאורגנת ומקיפה להחזרת גופות של חללים לא ישראלים נוסדה רק לאחר מלחמת יום הכיפורים עם הקמת מערך אית"ן (איתור נפגעים) בצה"ל.
מסמך של מפקדת פיקוד מרכז מדצמבר 1949 מוקדש לטיפול בגופות מסתננים – מושג ששימש את המדינה כדי לתאר את הפלסטינים שחדרו את גבולות המדינה בשנות החמישים, במקרים רבים בכדי לשוב לבתיהם שנעזבו ב-1948, לבקר את משפחותיהם שנותרו בארץ או לעבד את אדמותיהם. המסמך מורה לטפל בגופותיהם באחת משתי הצורות הבאות: אם המסתננים נהרגו באזורים שבהם לא נמצאו אזרחים ערבים אז "מפקד הפטרול או המארב [הוא] האחראי לקבורתה המיידית של הגווייה במקום ההריגה […] הגווייה תוטמן באדמה ותכוסה בעפר" (הדגשה שלנו). ואילו ביחס למסתננים שחדרו את גבולות המדינה באזור המשולש: "המושל הצבאי אחראי לסילוק הגווייה ממקום ההריגה ומסירתה לידי אנשי הכפרים הערבים".
כפי שמצאו פרופ' ליאת קוזמא וד"ר בני נוריאלי, נראה כי גופות של פליטים פלסטינים הועברו גם למטרות מחקר בבתי חולים. קוזמא ונוריאלי חשפו כי ביוני 1952 הורה המטה הארצי של משטרת ישראל למסור לרשות בית הספר לרפואה גוויות שאין להן דורש, ובכלל אלה גוויות של "מסתננים". הדבר עורר ביקורת ושר הבריאות באותה עת התנגד לכך: "יש בכך משום משגה חמור אם נשתמש למטרה זו רק בגוויות של ערבים", אמר השר. "בייחוד כשילמדו בביה"ס גם תלמידים ערבים".
גם במלחמת ששת הימים נקברו על פי רוב גופות חללי אויב במקומות הריגתם. במסמך מפברואר 1968 שאותר בארכיון צה"ל נכתב: "פעילות לאיתור קברים של חללי אויב בוצעו רק סמוך לסיום מלחמת ששת הימים. סה"כ אותרו 7 ריכוזים של חללי אויב (מס' החללים אינו ברור)". האם אחד מהמקומות הללו היה קבר האחים של חיילי הקומנדו המצרי בחלקה 5? הפרטים לא צוינו במסמך.
