יום השנה למלחמת ששת הימים – שפרצה השבוע לפני 54 שנים – הוא הזדמנות לחזור אל אחד הרגעים המכוננים של מפעל ההתנחלות בשטחים הכבושים: פרשת ליל הסדר במלון פארק בחברון שהחלה באפריל 1968. פרוטוקול פגישה של שר הביטחון משה דיין עם ראשי המתנחלים בראשית יוני 1968 מספק הדגמה נוספת לאופן שבו תירוצים, קריצות עין ומשחקי מילים שימשו כבר מראשית הדרך גם את המתנחלים וגם את מערכת הביטחון, ששילבו ידיים כדי לטפח ולהכשיר את מפעל ההתנחלויות.
בישיבת הכנסת שהתקיימה ב-12 ביוני 1968 השיב שר הביטחון משה דיין לכמה שאילתות שהעבירו אליו חברי הכנסת. אחת מהן הופנתה אליו על ידי חבר הכנסת שמואל מיקוניס (המפלגה הקומוניסטית), שביקש לקבל כמה הסברים בנוגע להתפתחויות בפרשת ליל הסדר במלון פארק בחברון, שהחלה כחודשיים קודם לכן. הפרשה החלה ב-11 באפריל, אז שכרו כמה עשרות יהודים את חדריו של מלון פארק בחברון מבעליו הפלסטיני במטרה לחגוג שם את חג הפסח. עד מהרה התברר שהחוגגים תיכננו מראש להישאר בעיר הערבית, שנכבשה פחות משנה קודם לכן, וכי הם מסרבים להתפנות ממנה. היה זה רגע מכונן בהיסטוריה הפוליטית הישראלית בכלל, ובמפעל ההתנחלויות בפרט.
ימים לאחר התיישבותם במלון "פארק" הועברו המתנחלים אל מתחם בניין המושל הצבאי בעיר. מהלך זה, שנועד להגן על ביטחונם האישי של המתנחלים, היה למעשה ההכשר הראשוני שניתן למעשה ההתנחלות בעיר. "כעבור שבועיים", כתבו עקיבא אלדר ועדית זרטל בספרם "אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל 2004-1967", "החליטה ועדת השרים שלא להורות למתנחלים לעזוב את העיר. המתנחלים לא היו זקוקים ליותר מזה כדי לבסס עוד את אחיזתם במקום".
בשאילתה המוזכרת, שאל חבר הכנסת מיקוניס את שר הביטחון: "מה מעמדם של בני קבוצה זו במשכנם החדש?" וכן "מה תוכניות משרד הביטחון לגביהם לעתיד לבוא?". דיין ענה בקצרה על השאלות. לגבי מעמד המתנחלים הוא השיב כי הם "לומדי ישיבה, ואליהם נספחים גם מספר אנשים נוספים המשתייכים לקבוצתם". ביחס לשאלה השנייה השיב שר הביטחון דיין: "למשרדי אין כל תוכניות בנושא זה והוא יפעל לפני הנחיות הממשלה".
בדיוק שבוע לפני שהשיב לשאלות של ח"כ מיקוניס, ב-5 ביוני 1968, נפגש שר הביטחון דיין בלשכתו עם נציגי המתנחלים בהנהגתו של הרב משה לוינגר. בפגישה נכחו גם אל"מ שלמה גזית, שעמד באותה עת בראשות הוועדה לתיאום מדיני-ביטחוני בשטחים הכבושים, והמפקד הצבאי של השטחים הכבושים, תא"ל רפאל ורדי. חשיבותו של הפרוטוקול הוא בהכרת מערכת היחסים בין נציגי המתנחלים לממשלת ישראל והבהרת הצעדים הראשונים שאפשרו את ההתנחלות בחברון – שמונה כיום כמה מאות תושבים. לאחר הקדמה ארוכה מצד המתנחלים שעסקה במוטיבציה הרוחנית מאחורי מעשה ההתנחלות בחברון, הבהיר דיין לנוכחים כי "היום לא נעסוק בצד הרוחני, אנו נעסוק בצד המעשי". ואכן, בנימה מעשית יותר מסר דיין למתנחלים שהחלטה על הקמת עיר יהודית בחברון, כפי שהיה למשל בנצרת עילית, דורשת את אישור הממשלה על הקמת עיר עצמאית. עם זאת, באותה נשימה הוא רמז גם כי ההחלטה על הקמת "ישיבה" בעיר (לאורך הטקסט המילה "ישיבה" מופיעה בתוך מירכאות) – תזכה לתמיכה וסיוע מלאים מצידו. את הרמזים האלה הבינו היטב משתתפי הישיבה.
