הדו"ח "הדברים אינם נעימים" בוחן לעומק את פעילותה של ועדת השרים לחיסוי של תיעוד ארכיוני, ומראה כיצד גוף זה משמש בפועל כדי להותיר עמודים רבים של מסמכי ארכיון כשהם חסויים ונסתרים מעיני הציבור – וזאת ללא כל סמכות חוקית. פעילות זו של ועדת השרים פוגעת באפשרות לקיים דיון היסטורי מורכב ומבוסס-עובדות, מביאה לסילוף ההיסטוריה של ראשית המדינה, ומזיקה לשיח הציבורי והפוליטי במדינת ישראל.

לקריאת הדו"ח המלא

לידיעה של עופר אדרת בעיתון "הארץ" על הדו"ח

ועדת השרים המיוחדת, בראשות שר המשפטים, הוסמכה בחוק לאשר החלטות של גנז המדינה למנוע חשיפת חומר ארכיוני שאמור להיפתח לעיון הציבור, משיקולי ביטחון לאומי, יחסי החוץ של המדינה או פרטיות. היקף פעילות הוועדה קטן למדי, אך החומרים שנסגרו עד היום בהחלטתה – חלקם, כפי שמראה הדו"ח, ללא סמכות חוקית – הם חומרים שלא נוגעים כלל לפגיעה בביטחון או ליחסי החוץ. כפי שמראים ממצאי המחקר הממושך של מכון עקבות המובאים בדו"ח, עיקר פעילותה של ועדת השרים הוא מניעה של חשיפת חומר ארכיוני שנוגע לאירועי הנכבה, לפשעי מלחמה שבוצעו במהלך מלחמת העצמאות ולניסוח קווי המדיניות הישראלית כלפי האזרחים הפלסטינים.

הדו"ח מראה כיצד גנזי המדינה השתמשו ומשתמשים במנגנון זה כדי להסיר מעליהם חלק מהאחריות הכבדה המונחת על כתפיהם, ולהעביר את ההחלטה הקשה בעניין חיסוי מסמכים אל הדרג הפוליטי. מסמכים אלה נוגעים לפרשות כואבות ומרכזיות בהיסטוריה הישראלית: פרשת דיר יאסין, הרג אוכלוסייה אזרחית במבצע יואב ובמבצע חירם, כינון הממשל הצבאי על אזרחי ישראל הפלסטינים, ועוד.

פרקטיקה זו מצטרפת לשני נדבכים נוספים של חיסוי והסתרה שיטתיים וממוסדים של חומר ארכיוני בישראל, שתוארו בדו"חות קודמים שפרסם מכון עקבות: פעילות מלמ"ב לחיסוי מסמכים המצויים בארכיונים ציבוריים בישראל, שתוארה בהרחבה בדו"ח "השתקה" מיולי 2019; וכן פרקטיקה נפוצה ומשמעותית יותר להסתרת תיעוד המצוי בארכיונים הממשלתיים המבוססת על סירוב לבקשות חשיפה חומר ארכיוני – בין באמתלות שווא (הצגה כוזבת של אינטרסים מוגנים ככאלו שמונעים חשיפתו של חומר מסוים) ובין בהחלטות שמקבלים פקידים ללא סמכות חוקית. פרקטיקה זו תוארה בהרחבה בדו"ח מכון עקבות עניין של גישה: חסמים לגישת הציבור לארכיונים הממשלתיים, מאפריל 2016.