ממשלת ישראל השמונה-עשרה בראשותו של מנחם בגין, שכיהנה בין יוני 1977 לאוגוסט 1981, ביטאה שלב חדש ומואץ במדיניות ההתנחלות בשטחים הכבושים. מדיניות זו זוקקה בהכרזה המפורסמת של בגין מיד לאחר ניצחונו בבחירות, בעת ביקור אצל אנשי גרעין אלון מורה שקיבלו אישור להתנחל במחנה קדום לאחר ניסיונות להתנחל ללא אישור בסבסטיה: "בקרוב יהיו הרבה אלוני מורה". מכתב של סגן שר הביטחון, מרדכי צפורי, מזהיר את בגין מפני הסכנה בהקמת התנחלויות ללא אישור ומציע לפנות את מתנחלי עצמונה וחברון.
בעשור שקדם למהפך הפוליטי ב-1977 ולעליית הליכוד לשלטון הופנו מאמצי ההתנחלות בשטחים שנכבשו במלחמה לרמת הגולן, בקעת הירדן, סיני וחבל עזה. בכוונת מכוון הוחלט להותיר את שדרת ההר בגדה המערבית, והשטח שמצפון לירושלים בפרט, ללא נוכחות יהודית. ממשלת בגין חתרה לשנות את פריסת ההתנחלויות בשטחים ולהאיץ בניית יישובים יהודיים על גב ההר שבשומרון, באזורים שבהם התגוררו פלסטינים רבים. ב-1977 לבדה, הוקמו ההתנחלויות אלמוג, אלקנה, בית אל, בית חורון, כוכב השחר, מבוא דותן, מצפה יריחו, נווה צוף, נירן, קרני שומרון, שבי שומרון ותקוע.
מכתב ששלח ביולי 1979 סגן שר הביטחון, מרדכי צפורי, לראש הממשלה בגין, חושף טפח ממדיניות זו של הממשלה. צפורי, שזמן קצר קודם לכן השתחרר מהצבא בדרגת תת-אלוף ועד מהרה נכנס לרשימת הליכוד לכנסת, שימש כסגנו של עזר ויצמן במשרד הביטחון. "מאז קיום ממשלת הליכוד", כתב צפורי לבגין, "בוצעו פעילויות התיישבות […] בקצב ובהיקף שלא היו דוגמתם בשנים שלפני זאת ובכלל זאת הקמת יישובים בשומרון שהיה סגור להתיישבות יהודית לפני החלטות ממשלת ישראל". צפורי מציין לחיוב את תרומתה המכרעת של מערכת הביטחון להתנחלות ומזכיר, כבדרך אגב, את השיטה ששימשה לכך: "על-ידי פתיחת מחנות צה"ל להתיישבות". כלומר, בתואנה ביטחונית הוקמו יישובים אזרחיים בשטחים הכבושים על מנת לעקוף את החוק הבינלאומי האוסר על כך.
צפורי היה מתומכי מדיניות ההתנחלות בשטחים וציין שהקמתן בוצעה "תוך התמודדות קשה בפנים ובחוץ עם כל אלו אשר חתרו" להכשיל את המפעל. עם זאת, צפורי הביע במכתבו חרדה מפני פעולות התנחלות "בלתי מאושרות", בהן "הפעולות בבניין הדסה, בעצמונה ובאלון מורה". עצמונה, נזכיר, הוקמה במרץ 1979 מצפון-מזרח לאל-עריש שבסיני, שנים ספורות לאחר מכן הועברה לגוש קטיף שברצועת עזה וב-2005 פונתה במסגרת תוכנית ההתנתקות; ואל בית הדסה, מבנה היסטורי של הקהילה היהודית בחברון, נכנסה באותם הימים קבוצת נשים עם ילדיהן ללא אישור לכך. אליבא דצפרורי, פעולות אלו טמנו בחובן "סיכונים חמורים למשקל אמינותה של ממשלת ישראל".
צפורי הציע לראש הממשלה לפנות בהקדם את האנשים מעצמונה ומבית הדסה. בגין התנגד לכך והמלצתו של סגן שר הביטחון לא נענתה. בשנים הבאות יוקמו התנחלויות אזרחיות נוספות בכסות ביטחונית ותוך הפרה של הדין הבינלאומי.
