"טנטורה", סרט תיעודי חדש של הבמאי אלון שוורץ חוזר אל פרשת הכפר הערבי טנטורה (כיום חוף דור, ליד קיבוץ נחשולים) ששכן בדרום חוף הכרמל, ונכבש על ידי גדוד 33 של חטיבת אלכסנדרוני בלילה שבין 22 ל-23 במאי 1948. הסרט אינו עוסק רק בכיבוש הכפר ובגורלם המר של כ־1,500 מתושביו, אלא חוזר גם לסערה שהתעוררה בראשית שנת 2000 בעקבות עבודת מחקר לתואר שני של סטודנט באוניברסיטת חיפה, שבחן את השאלה אם הלוחמים היהודים טבחו בשבויים בטנטורה. מה ידוע על שהתרחש בטנטורה? ומדוע חוללה עבודת המחקר סערה גדולה כל כך?
במרץ 1998 הגיש הסטודנט תיאודור כ"ץ (אז בשנות החמישים לחייו) עבודת תזה בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון, שכותרתה "יציאת הערבים מכפרים למרגלות הכרמל הדרומי ב־1948". אוניברסיטת חיפה העניקה לעבודה את הציון 97, היא נמסרה כנהוג לספריית המוסד וכ"ץ התכוון להמשיך לכתיבת דוקטורט. תוכניותיו של כ"ץ השתבשו לאחר שבינואר 2000 העיתונאי אמיר גילת שאל את המחקר מהספרייה ופרסם ב"מעריב" כתבה תחת הכותרת "הטבח בטנטורה". פרסום הכתבה הביא למחול שדים. במישור המשפטי, עמותת אלכסנדרוני ולוחמים נוספים הגישו תביעת לשון הרע נגד כ"ץ; במישור האקדמי, למעלה משנתיים לאחר אישור עבודת המחקר החליטה האוניברסיטה להקים ועדה שתבדוק אותה מחדש. זו, לבסוף, פסלה אותה.
העובדה שתושבי טנטורה גורשו מכפרם אינה מוטלת בספק. עוד בראשית אפריל 1948, חודש וחצי לפני כיבושו, הסכימו במטכ"ל/אג"ם שיש לקדם "תוכנית עלייה על הקרקע" וליישב בכפר יהודים, וכך אכן קרה. מעיניהם של מקבלי ההחלטות לא נעלמה העובדה שזהו כפר ערבי שחיים בו תושבים רבים ושהדרך להבטיח הקמת התיישבות במקום עוברת בהכרח דרך גירוש מסיבי.
ואולם, האם לאחר כיבוש הכפר – שבמהלכו נהרגו 14 לוחמים יהודים – נרצחו גם לוחמים או תושבים ערבים שהוחזקו במקום? האזנה להקלטות של העדויות שנתנו לכ"ץ לוחמים שהשתתפו בקרב על טנטורה וצפייה בעדויות חדשות המופיעות בסרטו של שוורץ מלמדות שבטנטורה נרצחו אנשים שהוחזקו בידי הלוחמים היהודים. אחד הלוחמים מספר בסרט על ירי בערבים בכפר באמצעות תת־מקלע. את הירי ביצע לדבריו חייל "פרא אדם", אבל "השתיקו את הדבר הזה", לטענתו. "אסור לספר. זה יכול להיות סקנדל שלם. אני לא רוצה לדבר על זה. אבל זה היה. מה לעשות. זה היה", הוא אומר לבמאי שוורץ. הוא אינו הלוחם היחידי שמעיד על האלימות שפשתה בכפר ודבריו נתמכים במספר עדויות.
לוחם אחר מספר איך אחד החיילים ניגש לקבוצה של 20-15 שבויים "והרג את כולם". הוא מתאר את הזעזוע שאחז בו ומוסיף כי כששאל את חבריו לפשר הדבר, הם הבהירו לו: "אין לך מושג כמה אלו (הערבים) הרגו". הלוחם מדגיש היום שהוא רק התעניין בסיבה להוצאה להורג של אנשים בלתי חמושים, ושיותר מזה "לא עניין אותי". לוחם נוסף שלחם בכפר סיפר על קצין ש"לימים היה איש גדול במשרד הביטחון", ש"במו אקדחו הרג ערבי אחד אחרי השני". לדבריו, הקצין עשה זאת מכיוון שהערבים לא הסגירו את הנשק שבכפר.
האזנה לעדויות הרבות מלמדת על חוסר הרצון המובהק ועל הקושי של המרואיינים לדבר. שלמה אמבר, לימים תת־אלוף וראש הג"א, אמר בעדות שנתן לכ"ץ לפני למעלה מעשרים שנה: "מה אתה רוצה שאני אהיה נפש יפה ואני אדבר שירה? (זזתי) הצידה. זה הכל. די". אמבר הבהיר שהדברים שהתרחשו בכפר לא מצאו חן בעיניו, "אבל מאחר שלא הרמתי את קולי אז, אין שום סיבה שאני אספר זאת היום", אמר. לוחם אחר סיפר לכ"ץ על שהתרחש: "זה לא יפה להגיד את זה. הכניסו אותם לחבית וירו עליהם בחבית. אני זוכר את הדם בתוך החבית". מיד לאחר מכן הוסיף: "לא, אל תכתוב את זה".
ההיסטוריון בני מוריס טען במאמר בשנת 2004 כי אמציה עמרמי, שהיה מלוחמי אלכסנדרוני שהובילו את המאבק נגד כ"ץ, כתב בתצהיר שהוגש לבית המשפט כי נפשו לא ידעה מנוח בעקבות טענותיו של כ"ץ. אין סיבה לפקפק בדבריו של עמרמי, אולם האזנה לעדות שנתן לכ"ץ מעכירה שלווה. "מה היה בטנטורה לא אגיד לך", הוא אומר, ומציין שהוא לא ראה דבר בעיניו ורק שמע שמועות על כך ש"חיסלו די הרבה ערבים שם", כנקמה על מות חיילים יהודים בקרב על כיבוש כפר סבא הערבית – שהתרחש ימים ספורים קודם לכן. כמרואיינים אחרים, גם הוא נזהר בלשונו: "אני לא הייתי אומר הרג. היה קצת יותר. הרגו קצת יותר. זה לא קרה בהרבה מקומות. קרה פה ושם. מה אני אגיד לך? אני מצטער. שמתי פה את הדגש יותר מדי. לא יודע מה להגיד לך. תמחק את זה (את ההקלטה)".
הדיון על הפרשה בעשרים השנים האחרונות נגע בעיקר להיבטיה המשפטיים והאקדמיים ולא למאורעות הדמים של אותו יום. סיבה מרכזית לכך היתה העובדה שכ"ץ עצמו חתם – לאחר דיון בן יום בבית המשפט – על מכתב התנצלות, שבו אישר שלא היה טבח בכפר ושעבודתו לוקה בכשלים. העובדה ששעות אחדות לאחר מכן חזר בו מהתנצלותו, והעובדה שעורך דינו המרכזי ומי שהופיע מטעמו של כ"ץ בבית המשפט, אביגדור פלדמן, לא נכח בפגישה הלילית בה הופעל על כ"ץ לחץ לחזור בו מממצאי עבודתו, נדחקו הצידה. בפועל, בעקבות ההתנצלות לא התנהל דיון רציני על טענותיו של כ"ץ והסוגיה לא עמדה לבירור מקיף.
על מספר המתים הערבים שנמצאו בטנטורה – עם או בלי קשר למעשי זוועה שנעשו – לאחר הכיבוש ב־23 במאי, יש עדויות שונות והמספרים השתנו לאורך השנים: מהרוגים בודדים ועד כ־250 מתים. היסטוריונים שעסקו בנושא, מיואב גלבר דרך בני מוריס ועד אילן פפה – הגיעו למסקנות שונות ומנוגדות. גלבר, שמילא תפקיד מרכזי במאבק נגד עבודתו של כ"ץ, קבע שכמה עשרות ערבים נהרגו במהלך הקרב ושלא התרחש כל טבח; מוריס, מצידו, הבהיר שלא ניתן לקבוע מפורשות מה קרה אך ציין שמשמיעת מספר עדויות עולה הרגשה של "אי נוחות עמוקה". ואילו אילן פפה, שניהל מול גלבר ויכוח מתוקשר סביב העבודה, קבע שהתרחש בטנטורה טבח במובן הפשוט של המילה.
מתוך המסמכים הפתוחים לעיון ניכר שאיש לא מנה את מספר הגוויות ורשם אותן. למעשה, מלאכת האיסוף והקבירה של המתים בקבר אחים נמשכה זמן רב. בסוף מאי, שבוע לאחר הכיבוש, עוד נזפו באחד המפקדים שהוצב במקום על כך שלא טיפל כראוי בקבורת גופות הערבים. "לא ייתכן", נכתב לו, שלא תבצע "מה שמטילים עליך […] היית צריך להספיק לגמור מלא". מפקד הבסיס דיווח בחזרה ב־9 ביוני: "בדקתי אתמול את קבר־אחים בבית הקברות טנטורה. מצאתי הכל בסדר". ואילו כתב "דבר" דיווח יומיים לאחר מכן על "ריחות של רקבון" בכפר וש"החבר'ה מוצאים עוד גוויות של הרוגים ערבים שנתקעו בין שיחים וקוצים".
פרשת טנטורה מלמדת על הקושי של רבים שהשתתפו במלחמת העצמאות לספר על כלל ההיבטים של ההשתתפות בה, ובפרט אלו השופכים אור על התנהגויות מסוימות שפשו במהלכה, בהיקפים כאלה ואחרים: ביזה, אלימות כלפי ערבים, גירוש – ולעיתים אף מעשי רצח. שמיעת עדויות הלוחמים מצד אחד והעמדה האחידה שהפגינו לאורך הפרשה מצד שני, מלמדות גם על קשר שתיקה ועל קיומה של הסכמה כי ישנם דברים שעליהם הלוחמים לא מדברים. יש לקוות שממרחק השנים יהיה ליהודים־ישראלים קל יותר לשוחח על נושאים אלו.
מאמרו של חוקר מכון עקבות אדם רז על פרשת טנטורה פורסם בעיתון "הארץ" ב-21 בינואר 2022
