תכתובת של משרד מבקר המדינה מ-1973 חושפת פרשה שבה מסרו רשויות הרווחה הישראליות, באופן לא חוקי, תינוקות מוסלמים נטושים מסיני לאימוץ בידי משפחות נוצריות בחו"ל.
בשנות השבעים המוקדמות נמצאו שלושה תינוקות עזובים בעיר אל-עריש והועברו לטיפול רשויות הממשל הצבאי הישראלי. בירור העלה שאין באזור סיני מוסדות מתאימים לגידול תינוקות שננטשו, ולא נמצאו משפחות מוסלמיות בסיני או בישראל שיסכימו לגדל את הילדים. כיוון שכך, בהתייעצות בין קמ"ט סעד (קצין המטה מטעם משרד הסעד בממשל הצבאי) למשרד הסעד בישראל, הוחלט להעביר את התינוקות לאימוץ על ידי משפחות נוצריות בחו"ל. הדברים נתגלו בעת פעולת ביקורת מטעם מבקר המדינה, שאיתרה מקרה נוסף שבו תינוקת מוסלמית מסיני שנולדה מחוץ לנישואים נמסרה לאימוץ אצל משפחה נוצרית באירופה. במקרה זה ניתנה הסכמה בכתב מהאם.
כשהתגלתה הפרשה, שניים מהתינוקות כבר נמסרו למאמציהם והועברו לחו"ל; השניים הנותרים עתידים היו להימסר בתוך זמן קצר. דעתם של אנשי משרד מבקר המדינה לא נחה מחוות הדעת של היועץ המשפטי של משרד הסעד, שהכשירה את מהלך האימוץ של התינוקות העזובים, והם פנו לקבל את חוות דעתו של היועץ המשפטי במשרדם.
לפנייה השיב שמואל הולנדר, אז סגן היועץ המשפטי במשרד המבקר המדינה (ולימים נציב שירות המדינה ומזכיר הממשלה). חוות דעתו של הולנדר קבעה באופן חד משמעי כי "לא זו בלבד שהטיפול בילדים לקה בחוסר חוקיות, הוא גם פסול מבחינה מוסרית".
בתשובתו ציין הולנדר כי העברת התינוקות המוסלמים למשפחות נוצריות באירופה נוגד את הוראות המשפט המקומי בסיני – שאינו מכיר באימוץ כלל – אך גם את המשפט הבינלאומי; הולנדר פירט את הוראותיה של אמנת ג'נבה הרביעית שהופרו. בין אלה, האיסור על העברת אזרחים אל מחוץ לשטח הכבוש (סעיף 49 לאמנה), איסור על שינוי מעמדם האישי של ילדים וההוראה כי הטיפול בילדים נטולי הורים יימסר לידי "אנשים מבני ארצם ודתם ודוברי לשונם" (סעיף 50 לאמנה).
עוד ציין הולנדר כי אף שחוק האימוץ הישראלי אינו חל בשטחים הכבושים, הרי שמהוראותיו ניתן ללמוד על הזהירות היתירה שיש לנקוט בעת מסירת ילדים לאימוץ. הולנדר הוסיף וקבע כי מסירת הילדים המוסלמים מסיני לאימוץ בידי משפחות נוצריות בחו"ל והמרת דתם הצפויה עלולה לגרום ל"סיבוכים ונזקים מדיניים ללא צורך". "במקרה שלפנינו", כתב הולנדר, "[…] אין מנוס מן המסקנה שהגורמים הנוגעים בדבר היו מעוניינים לפרוק מעל עצמם עולו של מטרד בלי להתחשב בתוצאות המעשה ובהשלכותיו". תחת זאת, כתב סגן היועץ המשפטי, ראוי היה לפנות למנהיגות המקומית, מוסדות סעד בגדה המערבית, או אל הצלב האדום הבינלאומי.
