השימוש בתירוץ הביטחוני ככלי להשתלטות על אדמות פלסטיניות והקמה של התנחלויות ישראלית עליהן מוכר בעיקר משטחי הגדה המערבית. מברק סודי של משרד החוץ מיולי 1969 מדגים את השימוש שעשתה ישראל באותה שיטה – גם בסיני.
פרשת "פתחת רפיח", שראשיתה בינואר 1972 התנהלה בסודיות מוחלטת בזמן אמת. במסגרת הפרשה גורשו ונעקרו מבתיהם אלפי תושבים בדואים שהתגוררו בצפון מזרח סיני, בתיהם, שדותיהם ומטעיהם נהרסו, וכל זאת בשקט ובהיחבא על ידי הצבא. הגירוש וההרס נועדו להשתלט על הקרקעות באזור ולהכשירן לצורך הקמת התנחלויות ישראליות באזור שעד מהרה ייקרא חבל ימית. באופן רשמי, ובתגובה לעתירה לבג"ץ שהגישו התושבים הבדואים נגד גירושם, טענה המדינה כי הקרקעות נחוצות לה לצרכים ביטחוניים, על מנת ליצור איזור חיץ בין רצועת עזה לסיני ולשים קץ לפעילות עוינת שהתקיימה ברצועה ובצפון סיני. בית המשפט קיבל את טענת המדינה ודחה את העתירה של התושבים.
שנים לאחר פסיקת בג"ץ חשף ההיסטוריון גרשום גורנברג דו"ח סודי של ועדת חקירה צבאית שעסקה בבדיקת הגירוש של התושבים הבדואים. הדו"ח הראה כי מאחורי הגירוש לא עמדה כל מטרה ביטחונית, ולא נמצא בו אזכור לשיקולי ביטחון שהנחו את הצבא בפעולתו בפתחת רפיח.
מברק סודי מיולי 1969, כשנתיים וחצי לפני גירוש התושבים הבדואים על ידי הצבא, מוכיח כי גם במשרד החוץ ידעו היטב מדוע נתפסו באלימות ובכוחנות הקרקעות בפתחת רפיח: המטרה האמיתית מאחורי הגירוש היתה הקמת התנחלויות אזרחיות. את המברק המובא כאן שלחו ב-9 ביולי שלמה הלל ואלישיב בן חורין, סמנכ"לים במשרד החוץ באותה עת, אל נציגויות משרד החוץ. המברק מעדכן את נציגי משרד החוץ כי בימים האחרונים הוציא המושל הצבאי צווי תפיסה לצרכים ביטחוניים ל-20 אלף דונם באזור רפיח שבצפון סיני. עוד נמסר כי לא מדובר באדמות הרשומות בבעלות פרטית, אלא בשטח השייך לרשות הפיתוח של ממשלת מצרים, שמעובד באמצעות חכירה על ידי כ-500 מאות משפחות של בדואים. "הללו", נמסר בלקוניות, "יפונו מהמקום וישולמו להם פיצויים".
מחברי המברק מוסיפים ודורשים מנציגויות משרד החוץ שלא לחשוף את הסיבה האמיתית להפקעה: "התפיסה הינה כאמור לצרכי ביטחון, ובשלב הראשון יוכנסו לשטח יחידות צבא, אולם, לידיעתכם[,] חוזר לידיעתכם בלבד, בעוד כמה חודשים תוכנסנה למקום יחידות נח"ל, שיקימו 3,2 התנחלויות" (ההדגשות של מכון עקבות). כאמור, בתוך שנים ספורות תוכנית זו תצא אל הפועל בצורה מלאה.
