ב-10 בפברואר 1948 מינה דוד בן־גוריון את יעקב ריפתין, איש מפ"ם וחבר ב"וועד הביטחון" של היישוב (1) לחקור שורה של אירועים שהובאו לידיעתו, שבהם נחשדו אנשי ההגנה בביצוע מעשים חמורים ביותר, בהם מעשי רצח, עינויים בחקירה, שוד וביזה. בחלוף כשלושה שבועות הגיש ריפתין לבן־גוריון דין וחשבון המסכם את פעולות החקירה שביצע, כמו גם שורה של מסקנות והמלצות. דבר קיומו של דו"ח ריפתין אינו סוד. המלצותיו של ריפתין מוכרות כגורם משמעותי בהחלטה על מינוי תובע כללי לצבא והקמת הפרקליטות הצבאית. (2) בספרות הובא כתב המינוי של בן־גוריון, תוארו ממצאי בדיקת האירועים וצוטטו וחלק מהמסקנות, אך הדו"ח עצמו מעולם לא פורסם – עד עתה. זהו פרסומו המלא הראשון.
בכתב המינוי של ריפתין כתב בן־גוריון בין השאר:
"הגיעו אלי תלונות והאשמות קשות על היפרעות והפקרות בקרב כמה מאנשי [ההגנה] והפלמ"ח: שוד ערבים, רצח פולנים וערבים בלי סיבה או בלי סיבה מספקת, ובכל אופן בלי משפט, מעשים לא הגונים גם ביחס ליהודים, מקרי גניבות, מעילה בכסף, עינויים של ערבים בשעת חקירה וכדומה.
מעשים אלה, אם הם נכונים, מהווים סכנה פוליטית ומוסרית לארגון וליישוב ויש לאחוז באמצעים החריפים ביותר למען עקירתם מן השורש. יש קודם כל להעמיד את הדברים על אמיתותם ולהביא את האחראים לדין. לשם כך אני מטיל עליך לבדוק שורה של עובדות שנמסרו לי ע"י מנהלי ש"י".
בן־גוריון צירף למכתבו רשימת 15 אירועים שמסר לו ראש שירות הידיעות של ההגנה, דוד שאלתיאל: מעשי רצח, הוצאה להורג ללא משפט, שוד וביזה. בימים הבאים ערך ריפתין את חקירתו ולאחר מכן מסר לבן־גוריון את דו"ח החקירה – מסמך בן 18 עמודים שנושא את התאריך 1 במרץ 1948. בדו"ח פורטו ממצאים ביחס ל-15 האירועים שהוזכרו בכתב המינוי, כמו גם רשימת 15 אירועים נוספים שנודעו לו אגב חקירתו ואותם לא בדק. נוסף על כל אלה מנה ריפתין שורה של המלצות למניעתה של "התפשטות ההתפרעות".
כרוניקה של הסתרה
תיק החקירה שערך יעקב ריפתין מצוי בארכיון צה"ל ומערכת הביטחון. בתיק מצוי עותק הדו"ח שהגיש ריפתין לבן־גוריון וכן 35 נספחים לדו"ח – ככל הנראה תיעוד של פעולות החקירה שערך ריפתין ושימש אותו בכתיבת הדו"ח.
בשנת 2004 פנה העיתונאי שלמה נקדימון לארכיון צה"ל וביקש לחשוף את הדו"ח. (3) צוותי החשיפה בארכיון המדינה ובארכיון צה"ל ביקשו למנוע את חשיפת החומר והגנז תמך בעמדתם וביקש להגדיר את הדוח "סודי" ו"חשאי". לצורך כך הוא פנה אל מזכירות הממשלה לכנס את "ועדת השרים לעניין רשות העיון בחומר ארכיוני מסווג" (4) כדי לאשר את החלטתו. במסמך רקע שהכין מאוחר יותר הגנז, הוא פירט את הסיבות להחלטתו שיש לחסות את החומר: ראשית, מסיבות של הגנה על צנעת הפרט: הדוח כולל את שמות המבצעים ואת שמות הקורבנות, ולטעמו הדבר פוגע בפרטיותם של המוזכרים ולכן מביא לתקופת חיסוי של 70 שנה על החומר, לפי תקנות העיון שהיו תקפות אז (5) ; שנית, בשל פגיעה בביטחון המדינה, משום שאזכור פרטני של מעשי זוועה, כולל רצח שבויים, "עלול להביא לסערת רוחות ואולי למעשי נקם"; ושלישית בשל פגיעה ביחסי החוץ, "משום שכמה מהמעשים שנעשו, בעיקר רצח שבויים, וגם מעשים אחרים, יש בהם משום פגיעה בחוק הבין-לאומי. לכך מצטרף גורם נוסף, והוא שחלק ממעשי הזוועה שנעשו היו כנגד עריקים פולנים, ונושא זה הוא רגיש ביותר ועשוי להזיק ליחסים בין המדינות". (6)
ועדת השרים התכנסה ביוני 2004 בהרכב חסר של שני חברים ולא הכריעה בבקשת הגנז: שר המשפטים יוסף לפיד הצביע לאשר פניית הגנז לחסות את הדו"ח, מאיר שטרית שכיהן כשר ללא תיק במשרד האוצר הצביעה לדחותה). (7) ביולי 2006 הכריעה הוועדה לאשר את חיסויו של דו"ח ריפתין למשך חמש שנים. גם בתום חמש השנים אלה לא נפתחו לעיון הציבור התיק בארכיון צה"ל המכיל את הדו"ח ואת נספחיו.
שאלת דו"ח ריפתין הוחזרה אל ועדת השרים בשנת 2017, בעקבות פנייה נוספת לעיין בו. עמדתו של גנז המדינה באותה עת, ד"ר יעקב לזוביק, הייתה כי יש להתיר את עיון הציבור בתיק ארכיון צה"ל שבו מצויים דו"ח ריפתין ונספחיו. את עמדתו המפורטת ביחס לחשיפת דו"ח ריפתין סיכם במלים: "מדינת ישראל חזקה, החברה הישראלית חזקה, ואין סיבה לא לאפשר לאזרחיה מחקר חופשי בתיעוד מלחמותיה הרחוקות." (8)
מנהלת ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון התנגדה לחשיפה של דו"ח ריפתין ושני תיקים נוספים, ונימקה את התנגדותה במכתבים מסווגים שהועברו אל חברי ועדת השרים. בסופו של דבר החליטה הוועדה, בניגוד לעמדת הגנז, לחסות את תיק דו"ח ריפתין ושני התיקים הנוספים למשך חמש שנים נוספות, עד לפברואר 2022. בקשה שהגיש מכון עקבות על-בסיס חוק חופש המידע לקבל את העתקי הפרוטוקולים של ישיבות הוועדה, את חוות הדעת שהוגשו לה ואת רשימת המשתתפים בדיונים נדחו בקביעה שהחומר המבוקש "סודי". (9)
הצנזורה הצבאית: שכבה נוספת של הסתרה ללא סמכות
סעיף 10 לחוק הארכיונים, שמכוחו נקבעו בתקנות תקופות הגבלה לעיון בחומר ארכיוני ומכוחו פועל המנגנון שמאפשר לגנז המדינה לחסות – באישור ועדת השרים המיוחדת – חומר שתקופת ההגבלה שלו חלפה, נוגע אך ורק לחומר שמוחזק בארכיונים הממשלתיים: ארכיון המדינה ושלוחותיו. (10)
עוד קודם להחלטת ועדת השרים משנת 2017 איתרו חוקרי מכון עקבות עותק של דו"ח ריפתין (ללא נספחיו) בארכיון יד טבנקין. יד טבנקין הוא ארכיון ציבורי שאינו חלק מארכיון המדינה, ולכן הוראות סעיף 10 לחוק הארכיונים – המגדירות את סמכות הגנז למנוע עיון בחומר ארכיוני באישור של ועדת שרים – אינן חלות עליו. בנובמבר 2017 העביר מכון עקבות את עותק דו"ח ריפתין שאותר לבדיקת הצנזורה הצבאית, לקראת פרסומו באתר האינטרנט של המכון. בחלוף חודשים אחדים ולאחר מספר תזכורות, הוחזר לנציג מכון עקבות עותק של הדו"ח, כשעל כל עמודיו מוטבעת החותמת "מעוכב", כלומר הם אסורים בפרסום עד לקבלת החלטה סופית של הצנזורה הצבאית.
סיפור טיפולה של הצנזורה הצבאית בבקשת מכון עקבות לפרסם את דו"ח ריפתין פורסם ביולי 2018 במוסף "הארץ", בכתבה של העיתונאי עופר אדרת. (11) בכתבה צוטטו קטעים נרחבים מהדו"ח. לאחר פרסום הכתבה נפגש מנהל מכון עקבות עם גורם בכיר בצנזורה ושמע ממנו כי הצנזורה נמנעת מבדיקת דו"ח ריפתין בשל החלטתה של ועדת השרים – ולא מונעת את פרסומו מתוך שיקוליה המקצועיים שלה. באוגוסט 2020 פנה עו"ד אבנר פינצ'וק מהאגודה לזכויות האזרח בישראל אל הצנזורה הצבאית בשמו של מכון עקבות והבהיר כי חלה על הצנזורה חובה לבדוק את החומר שהוגש לבדיקתה, וזאת באופן בלתי תלוי בהחלטותיהן של רשויות אחרות.
בעקבות הפנייה בדקה הצזורה את דו"ח ריפתין ובנובמבר 2020 – שלוש שנים לאחר שעותק המסמך הועבר לבדיקתה – אשרה בכתב כי "אין מניעה צנזוריאלית לפרסום הדו"ח".
35 הנספחים לדו"ח – ככל הנראה עותקי העדויות שגבה ריפתין במהלך חקירתו וכן תיעוד נלווה נוסף – עודם סגורים לעיון הציבור בתיק המצוי בארכיון צה"ל.
כינויים בדוח ריפתין
דו"ח ריפתין נכתב בפברואר-מרץ 1948, טרם הקמתה של מדינת ישראל וכשארגון ההגנה פעל עדיין במידה רבה בתנאי מחתרת. בהתאם, הדו"ח רצוף כינויים מחתרתיים. מצורפת כאן רשימת פירושים לכינויים המופיעים בדו"ח. הרשימה נסמכת בעיקר על ספרם של גרשון ועליזה ריבלין זר לא יבין: ספר הכינויים (הוצאת משרד הביטחון, 1988).
אמיתי: דוד בן־גוריון
קרייתי: מחוז תל אביב של ההגנה ומפקדו.
הלל: ישראל גלילי, ראש המפקדה הארצית של ההגנה.
גבעתי: מחוז הדרום של ההגנה ומפקדו, שמעון אבידן.
איסר: איסר בארי, ראש ש"י בפועל.
עציוני: מחוז ירושלים של ההגנה ומפקדו.
יבנה: ש"י (שירות הידיעות של ההגנה) במחוז ירושלים וקצין ש"י המחוזי
המועצה: מטה הפלמ"ח
סאשה: יגאל אלון, מפקד הפלמ"ח
ז'ק: ככל הנראה שמעון אבידן, מפקד מחוז הדרום
