באוגוסט 1969 פנה מפקד הלשכה לתפקידים מיוחדים במשטרת נפת חדרה לשב"כ בבקשה לעצור שני אזרחים ישראלים במעצר מינהלי. השניים, גבר כבן 59 ובנו בן ה-23, התגוררו בחרבת שראייע (שריע), כפר קטן בוואדי ערה דרומית לאום אל-פחם וסמוך לקו הירוק.
הקצין, פקד ר', כתב לשב"כ שהחקירה נגד השניים בחשד ל"קיום מגע עם יסודות עוינים" הסתיימה בכישלון: לא נמצאו ראיות מספיקות להעמדתם של השניים לדין. עם זאת, החשד כי האב ובנו "הם לאומניים וקשורים עם, ואולי אף מסייעים לאלמנטים עוינים" חוזק "באופן רציני", בשל הגילוי שאדם שתואר כמוכר טבק מהגדה המערבית ביקר בביתם של השניים ובשל העובדה שהבן נמצא דובר שקר בבדיקת פוליגרף, בה נשאל אם אירח בביתו זרים.
אך דברי רקע שמציין קצין המשטרה במכתבו מגלים עילה אפשרית נוספת לפנייתו לשב"כ: "השניים הנ"ל ובני ביתם הינם היחידים מחרבת שראייע אשר סירבו, כזכור, וממשיכים לעמוד עד היום בסירובם לבוא לידי הסדר עם מינהל מקרקעי ישראל, ו/או עם קק"ל, לקראת פתרון בעיות קרקעותיהם במקום במסגרת חוק ריכוז הקרקעות; בשל התעקשותם הנ"ל להמיר בעצמם את אדמותיהם וכן בשל הסתתם את שכניהם שלא להתפשר עם השלטונות בקשר לאדמות בחר' שראייע, נמנעה האפשרות ממוסדותינו לרכוש שטחי קרקע מספיקים להיאחזות מי עמי."
פניית הקצין לא נענתה. לשאלת המחלקה לתפקידים מיוחדים במטה הארצי של המשטרה השיב פקד ר' כי שב"כ החליט שלא לבקש את מעצרם המינהלי של האב ובנו ועל כן הם שוחררו לאחר 30 יום במעצר.
בהליך המעצר המינהלי נשללת חירותם של העצורים בשל חשש מפני מסוכנותם הנטענת, מבלי שיוצגו ראיות לכך שעברו על החוק וללא אפשרות ממשית לעצורים להתגונן מפני טענות נגדם. מכתבו של פקד ר', שנמצא באחד מתיקי המשטרה בארכיון המדינה, מראה כיצד עלול המעצר המינהלי, נטול ההגנות שמקנה ההליך הפלילי, לשרת מטרות זרות באמתלה של שיקולים ביטחוניים.
כיום, הכפר חרבת שראייע אינו קיים עוד.