אמצעים וכוונות. מס' 2.

מסמכים שנחשפו עתה לבקשת מכון עקבות, מתארים את רשת הביטחון הכלכלית שהעניקה ממשלת ישראל לגופים מסחריים והתיישבותיים שהחלו לפעול מעבר לקו הירוק. רשת ביטחון זו כונתה "ערבות פוליטית", או "ביטוח פוליטי", ונועדה לבטח את המשקיעים בשטחים הכבושים מפני אובדן השקעותיהם כתוצאה מפינוי השטח הכבוש, שינוי במדיניות הממשל הצבאי או חרם כלכלי. עם הרחבת השימוש בכלי זה נוסדה חברת ביטוח ממשלתית יעודית למכירת פוליסות ביטוח מפני "סיכונים פוליטיים" אלה. זה סיפורן של הערבות הפוליטית בשטחים ושל חברת הביטוח ינאי.

עם הרחבתה של הפעילות הכלכלית הישראלית בשטחים והגדלת היקף הערבויות הפוליטיות שניתנו, הוקמה חברת ביטוח ממשלתית ייעודית למטרה זו: חברת הביטוח ינאי. ינאי הוקמה בראשית שנות ה-70 של המאה העשרים. ככל חברה ממשלתית, היא מומנה ונוהלה על ידי הממשלה. בראשית פעילותה ביטחה ינאי השקעות בלבד ובהמשך החלה להוציא גם פוליסות ביטוח להלוואות שניתנו לצורכי פיתוח מעבר לקו הירוק. במהלך אותו עשור ביטחה החברה מאות רבות של השקעות והלוואות, במאות-מיליוני ל"י, בעשרות התנחלויות ואזורי תעשייה בשטחים. הערבויות ניתנו לפרויקטים מגוונים: מתשתיות אנרגיה ועסקי תעשייה וחקלאות, ועד ביטוח להלוואות למיזמים שונים בהתנחלויות. כפי שמצוין בדו"חות הכספיים של החברה, בהסכם שנחתם בין ינאי לממשלת ישראל התחייבה הממשלה לשלם לחברת הביטוח […] כל סכום שיהיה עליה לשלם כפיצויים לפי הפוליסות" (מסמך 11).

סיפורה של הערבות הפוליטית שהפכה לפוליסות ביטוח שהוציאה חברת הביטוח הממשלתית ינאי, היא סיפורה של רשת הביטחון שפרשה מדינת ישראל עבור המתנחלים והיזמים הישראלים בשטחים; היתה זו התחייבות ממשלתית שנועדה לבטח אותם מפני אובדן השקעותיהם הכלכליות, גם במקרה שמדינת ישראל תיאלץ לסגת מהשטחים הכבושים. סיפור זה נחשף במלואו לראשונה באמצעות סדרת הפרוטוקולים של ישיבות ועדת המנכ"לים לטיפול בנושאים האזרחיים בשטחים, אותה העלה לאחרונה מכון עקבות לאינטרנט, ובאמצעות כמה מאות מסמכים שנחשפו לראשונה בימים אלה בארכיון המדינה, לבקשת מכון עקבות.

ערבות פוליטית בשטחים הכבושים, יצירה ומיסוד: יולי 1967 – 1969

ממשלת ישראל החלה לעודד השקעות ישראליות בשטחים הכבושים באמצעות מתן ערבות מפני סיכונים פוליטיים כבר בחלוף חודש מתום המלחמה. בדיון של ועדת המנכ"לים לטיפול בנושאים האזרחיים בשטחים המוחזקים מ-10 ביולי 1967 דווח כי הבנקים הישראליים דורשים מהממשלה ערבות פוליטית ומסחרית מלאה לכל פעילותם בשטחים. הוועדה החליטה לאשר עקרונית "מתן ערבות [מלאה] לריסק פוליטי ומתן ערבות חלקית לריסק מסחרי", והמלצת הוועדה הועברה כהנחיה למשרד האוצר (מסמך 1). חודש ימים לאחר שעלו המתנחלים הישראלים הראשונים לרמת הגולן, ב-14 באוגוסט 1967 אישרה ועדת השרים לענייני כלכלה מתן "ביטוח מפני סיכון פוליטי לישראלים המעבדים אדמות ברמת הגולן" (מסמך 2).

הערבות הממשלתית כנגד סיכונים פוליטיים שימשה גם במסגרת ניסיונות הממשל הצבאי להחזיק עסקים ולהפעילם. כך, ב-6 בנובמבר 1967 החליטה ועדת המנכ"לים כי אם מלון קליה, שנתפס בידי הממשל, יוחכר לתושב ישראלי או לחברה ישראלית, תינתן לחוכרים ערבות כנגד הסיכון הפוליטי. בדומה, ב-25 בדצמבר אותה שנה החליטה הוועדה להעביר לידיה של חברה ישראלית מפעל שמן קיק באל-עריש שהוכרז כרכוש נטוש, וקבעה כי "הממונה על הרכוש הנטוש אחראי כלפי החברה מפני סיכון פוליטי" (מסמך 3).

התרחבות השימוש בערבות הפוליטית בשטחים הובילה לפעילות ממשלתית להסדרת התחום: החשב הכללי הבהיר כי ערבויות פוליטיות בשטחים טעונות אישור של ועדת הכספים של הכנסת, וקבע כי ועדת המנכ"לים תוכל לאשר מתן ערבויות כאלה עד לסכום של 10 מיליון ל"י (מסמך 4). הביטוח הפוליטי הוכנס לרשימת ההקלות הניתנות למקימי מפעלים (ישראלים וזרים) בשטחים (מסמך 5) ובהמשך קיבלה ועדת המנכ"לים את הצעתו של מתאם הפעולות בשטחים לקבוע מסגרת להענקת הערבויות הפוליטיות. ועדת המנכ"לים קבעה כי הערבות תינתן במקרים של "שינוי בסטטוס המדיני של השטח", "שינוי במדיניות הממשל המונע אפשרות של פעילות מסחרית תקינה", ובעקבות נזקים הנובעים מהתנגדות פלסטינית כגון חרם פוליטי (מסמך 6). ביוני 1969 החליטה ועדת השרים לענייני השטחים כי "השקעות ישראלים בשטחים יקבלו בין היתר ערבות פוליטית ב-100%" (מסמך 18).

ב-3 ביולי 1969, לאחר כשנה שבה אושרו על ידה ערבויות פוליטיות על בסיס קבוע, קיבלה ועדת המנכ"לים את המלצת היועץ המשפטי לממשלה (מסמך 20) להקים חברת ביטוח ממשלתית "אשר תבטח סיכונים פוליטיים של משקיעים בשטחים". נקבע כי הממשלה תערוב לביטוחי החברה, וכי ועדת הכספים של הכנסת תפקח על פעולתה. (מסמך 8). בתגובה הזהיר סגן היועץ המשפטי לממשלה, זאב שר, כי "בזמנו סוכם כי שם החברה ותיאור פעולותיה לא יהיו גלויים יתר על המידה על פני המסמכים עצמם, וזה מטעמים ברורים" (מסמך 19). בעקבות הערתו, תוקן תיאור מטרותיה העיקריות של החברה בנוסח הצעת ההחלטה שהעביר שר האוצר לועדת השרים לענייני כלכלה (מסמך 21).

בהצעת רשות החברות הממשלתיות להקמת החברה, שהועברה למשרדי המשפטים, הביטחון והאוצר ב-10 באוקטובר 1969, נכתב כי החברה תפעל "לעודד השקעות בשטחים המוחזקים", ולשם כך תבטח את המשקיעים מפני "א. שינויים אפשריים בסטטוס הטריטוריאלי; ב. נזקים שנגרמים משינויים במדיניות הממשלה (למשל, עוצר); ג. התנהגות עוינת של האוכלוסייה" (מסמך 9).

חברת "ינאי" לביטוח פוליטי בשטחים הכבושים – התרחבות הפעולה, 1970 – 1979

הקמתה של חברת ינאי אושרה בישיבה של ועדת השרים לענייני כלכלה שנערכה בחג הפורים, יום א', 22.3.1970. הישיבה הראשונה של דירקטוריון החברה התקיימה כשנה לאחר מכן,ב-8 בפברואר 1971. פרוטוקול הישיבה מבהיר שהמימון לחברה יגיע מאגף התקציבים של משרד האוצר, חשבונותיה ינוהלו בפיקוח מקצועי של מס הכנסה ומס רכוש, והזכאים לשירותיה ייקבעו על ידי מנכ"ל משרד האוצר, אשר שימש באותה עת גם כיו"ר ועדת המנכ"לים (מסמך 10). עם זאת, כששרי האוצר הביטחון אישרו את פוליסת הביטוח הבסיסית שתציע החברה, מיד לאחר שהנחו לסכם את התנאים בהם תפעל החברה "בשם הממשלה ועל חשבונה", השנייים הדגישו כי "סוכם לא להכניס סעיף בפוליסה בו יצוין כי החברה פועלת בשם הממשלה ועל חשבונה" (מסמך 11).

ינאי קיבלה בלעדיות על הביטוח הפוליטי בשטחים הכבושים, כולל במקרים של התחייבויות שניתנו עוד לפני הקמתה. לאחר שנה ראשונה מהוססת, צברה פעילותה של חברת ינאי תאוצה. כמפורט בדו"חות הכספיים של החברה, החל משנת 1974/5 הותר לינאי למכור גם פוליסות ביטוח להלוואות עבור מיזמים כלכליים בשטחים (מסמך 12). בכך הפך הביטוח הפוליטי מרשת ביטחון להשקעות קיימות בשטחים, לכלי פיתוח המאפשר השקעות חדשות.

בשמונה השנים שלאחר הקמתה מכרה ינאי יותר מ-600 פוליסות ביטוח פוליטי (מסמך 13). הסמכות לאשר ביטוחים חדשים נותרה בידי ועדת המנכ"לים, שהפעילה לצורך זה ועדת משנה מטעמה. כפי שמעיד התיעוד המפורט שבתיקים, ביטוחי ינאי כיסו פרויקטים במגוון גדול של תחומים. החל בתשתיות (למשל ביטוח תחנות דלק ותשתיות של חברת החשמל) וכלה בפרויקטים תעשייתיים וחקלאיים, קטנים כגדולים (מסמך 15). מהתיעוד המצטבר עולה שהביטוח הפוליטי באמצעות החברה הממשלתית ניתן לנכסים, פרויקטים והלוואות ברוב רובן של ההתנחלויות ומרכזי התעשייה הישראליים שהיו קיימים אז בשטחים.

סיום תפקידה של ינאי ופירוקה, 1980 1984

פעילותה של ינאי נבלמה לאחר החלטת ממשלת ישראל לפצות את כל הישראלים שפונו מסיני בעקבות הסכמי השלום בין ישראל למצרים, וזאת בלי קשר לשאלה אם רכשו קודם ביטוח פוליטי אם לאו. תקדים זה הפך את הערבות הפוליטית להתחייבות מקדימה של הממשלה כלפי כל השקעה ישראלית בשטחים הכבושים. משכך, המשקיעים והמתנחלים לא מצאו עוד טעם לרכוש ביטוח מיוחד. מצב עניינים זה הביא את דירקטוריון החברה לתהות ב-1981 "אם בכלל קיים צידוק לקיומו של ביטוח נכסים בשטחים" (מסמך16). עם כניסתו לתוקף של חוק רמת הגולן הופסק גם השימוש בביטוח הפוליטי באזור זה, ופעילותה של ינאי הצטמצמה עוד יותר.

לאור ההתפתחויות, בראשית שנות ה-80 עלתה שאלת המשך פעולתה של ינאי על סדר היום של דירקטוריון החברה, וגם בדיונים בינה לבין גורמי ממשלה. במקביל ירד מספר המבוטחים בינאי והפך לחד-ספרתי. האפשרות לחסל את פעילות החברה קרמה עור וגידים, וב-24.1.1984 הוחלט על איחוד ינאי עם חברת הביטוח הממשלתית ענבל. בישיבתו ה-47, שנערכה ב-29.3.1984 במשרדי חברת ענבל, אישר דירקטוריון ינאי את העברת פעילות החברה לענבל, החל באחד באפריל 1984 (מסמך 17).

מדיניות ממשלת ישראל שהעניקה רשת ביטחון כלכלית להשקעותיהם הכלכליות של אזרחים ישראלים בשטחים הכבושים היתה גורם משמעותי בעידוד ההתנחלות בשטחים הכבושים ובניצולם הכלכלי של שטחים אלה. נוכח אי-הוודאות שבמצב החדש של כיבוש ולאור הוויכוח הציבורי, הפוליטי והדיפלומטי הער שהתקיים על עתיד השטחים בעשור הראשון לכיבוש, אפשרות הפינוי נתפסה כממשית, והערבות הפוליטית סיפקה לה מענה בלעדי וחיוני. חשיבותו של הביטוח הממשלתי מפני סיכונים פוליטיים ניכרת בהיקף הגדול של הנכסים והפרויקטים שבוטחו במסגרתו; בפריסה הגיאוגרפית הרחבה של הביטוחים; ובעובדה כי בסופו של דבר, הביטוח הפך ממכשיר מוגבל ותחום לסטנדרט ממשלתי כללי וחינמי, שחל על כל התנחלות והשקעה ישראלית בשטחים הכבושים.

Close

מסמך 1

דרישת הבנקים לערבות מלאה כנגד סיכון פוליטי בשטחים

10.7.1967

מסמך 2

ביטוח פוליטי לעיבוד אדמות ברמת הגולן

22.8.1967

מסמך 3

הפעלת בית חרושת שנתפס באל-עריש על ידי חברה ישראלית: אחריות מפני סיכון פוליטי

25.12.1967

מסמך 4

הנחיות למתן ערבות פוליטית להשקעות בשטחים

20.6.1968

מסמך 5

עידוד הקמת מפעלים באזור יהודה והשומרון

17.10.1968

מסמך 6

ערבות פוליטית – מצע לדיון: הצעת מתאם הפעולות בשטחים

22.1.1969

מסמך 7

ערבויות פוליטיות ובעייתן של המתפרות הישראליות בשטחים

12.2.1969

מסמך 8 (א', ב')

החלטות בדבר הקמת חברת ביטוח ממשלתית לסיכונים פוליטיים בשטחים

3.7.1969, 1.5.1969

מסמך 9

החברה לביטוח השקעות ונזקים: הצעת החלטה

10.10.1969

מסמך 10 (א'-ג')

פרוטוקולים: שלוש הישיבות הראשונות של דירקטוריון חברת ינאי

8.2.1971,
18.2.1971,
4.3.1971

מסמך 11

פרוטוקול דירקטוריון מס' 7 : הימנעות מציון הקשר לממשלה

7.11.1971

מסמך 12

תקציר פעילות ינאי מעת הקמתה ועד 1976

22.9.1976

מסמך 13

תזכיר: חברת הביטוח ינאי ונתונים על פעולתה לקראת פינוי סיני

20.12.1978

מסמך 14

הדו"ח הכספי השנתי, 1980/81

10.9.1981

מסמך 15

ועדת המשנה של ועדת המנכ"לים לעניין ביטוח ינאי – פרוטוקול מס' 237

14.12.1978

מסמך 16

דו"ח מישיבת דירקטוריון ינאי: עתיד הביטוח הפוליטי בשטחים נוכח פיצוי כלל מתנחלי סיני

22.9.1981

מסמך 17

ישיבת דירקטוריון מס' 47: סופה של ינאי

29.3.1984

מסמך 18

החלטת ועדת השרים לענייני שטחים

6.6.1969

מסמך 19

מכתב המשנה ליועץ המשפטי במשרד המשפטים

17.10.1969

מסמך 20

סיכום ישיבה במשרד היועץ המשפטי לממשלה

29.5.1969

מסמך 21

הקמת חברה ממשלתית לביטוח פוליטי: טיוטה ונוסח סופי של הצעת שר האוצר

13.2.1970

מסמך 22

עיבוד חקלאי באזורים המוחזקים

1968

מסמך 23

רשימת מפעלים בשטחים שאושרו להקמה

12.3.1970