כך כמעט סיפחה ישראל בטעות את רצועת עזה וחצי האי סיני, ובהזדמנות זו התוודעה אל דיני הכיבוש במשפט הבינלאומי.

בעקבות כיבושם של רצועת עזה וחצי האי סיני בידי כוחות צה"ל במבצע קדש, הכין היועץ המשפטי לממשלה דאז, חיים כהן, שני מסמכים שנועדו להסדיר את מעמדם של האזורים שנכבשו. שני המסמכים הועברו לחתימתו של ראש הממשלה ושר הביטחון, דוד בן גוריון (מסמך מס' 1).

למחרת ראה את טיוטות המסמכים שבתאי רוזן, יועצו המשפטי של משרד החוץ. רוזן נחרד; הוא חש להסביר לשר המשפטים אז, פנחס רוזן, כי לו נחתמו, היו המסמכים קובעים את סיפוחם למדינת ישראל של רצועת עזה וחצי האי סיני. זאת, בסתירה גמורה להוראות המשפט הבינלאומי.

היועץ רוזן המשיך להתריע בעניין זה. הוא שוחח עם שרים נוספים ואף שטח את הבעיה במכתב ששלח לשרת החוץ גולדה מאיר (מסמך מס' 2). למחרת חיבר רוזן חוות-דעת רשמית בעניין. רוזן הדגיש כי האדנים המשפטיים שעליהם יש להשעין את השליטה הישראלית בשטחים שכבשה הם הדינים שנוגעים לכיבוש צבאי ומנוסחים באמנת האג ובאמנת ג'נבה הרביעית; לא סיפוח חד-צדדי, אלא שליטה באמצעות ממשל צבאי שסמכויותיו ומגבלותיו קבועות במשפט הבינלאומי, והוא מחויב לטובתם של תושבי האזור (מסמך מס' 3). הפרקליט הצבאי הראשי גיבה עמדה זו בחוות דעת משלו (מסמך מס' 4).

עמדתו של רוזן התקבלה: שליטת ישראל ברצועה בשנים 1957-1956 נשענה באופן רשמי על דיני הכיבוש של המשפט הבינלאומי. רגע המעבר בין שתי התפישות המשפטיות, המתועד במסמכים המובאים כאן, מציין את תחילת העיסוק של מדינת ישראל בדיני הכיבוש במשפט הבינלאומי.

Close

מסמך 1

מכתב היועץ המשפטי לממשלה אל שר הביטחון
טיוטות מנשר ותקנות שעת חירום בדבר שטח מוחזק

4 בנובמבר 1956

מסמך 2

יועמ"ש משרד החוץ לשרת החוץ
הממשל ברצועת עזה ובחצי האי סיני

5 בנובמבר 1956

מסמך 3

חוות דעת יועמ"ש משה"ח:
על המעמד המשפטי של השטחים החדשים

6 בנובמבר 1956

מסמך 4

:חוות דעת הפצ"ר
מעמד רצועת עזה וסיני

6 בנובמבר 1956