ב-17 בדצמבר 1951 התייצב בתחנה של משטרת ישראל חייל מפלוגה של חיל ההנדסה, על מנת לדאוג למקום לינה ל-18 חיילים. מקומות הלינה נדרשו על מנת לאפשר לצבא לפוצץ את בתי הכפר הפלסטיני איקרית, שנכבש באוקטובר 1948 ושתושביו התבקשו לעזוב אותו לזמן קצר

איקרית היה כפר ערבי נוצרי בגליל המערבי, שנכבש ב-31 באוקטובר 1948, יומו השני של מבצע חירם. יום קודם לכן נכבש הכפר בירעם ששכן לא הרחק. כוחות צה"ל כבשו את הכפר ללא קרב, ולאחר ימים אחדים דרשו מתושביו להתפנות ממנו. לתושבי הכפר הובטח שיוכלו לשוב לבתיהם בתוך ימים אחדים, אך בפועל איסור החזרה נותר על כנו וחזרתם נאסרה במשך חודשים ארוכים.

בראשית שנות החמישים פנו תושבי איקרית ובירעם לבית המשפט הגבוה לצדק, בדרישה להתיר להם לשוב לבתיהם ולקבל בחזרה את אדמותיהם. בג"ץ קיבל את עמדת תושבי איקרית ובירעם, וקבע כי אין כל מניעה חוקית להתיר להם לשוב לכפריהם., אך המדינה המשיכה להתנגד לכך ומנעה את חזרתם באמצעות הוצאת "צווי יציאה" לתושבי הכפרים. כשלושה חודשים לאחר מכן, ב-25 לדצמבר 1951, נהרס איקרית עד היסוד – כל בתי הכפר פוצצו, למעט מבנה הכנסייה שנותר עומד על תילו עד היום.

Close

דיווח מפקח משטרת אילון,
17 בדצמבר 1951

מכתב היועץ לענייני ערבים אל מנכ"ל משרד ראש הממשלה,
29 ביוני 1977