חוק ההסדרה ורעיונות אחרים שהממשלה מנסה להעביר לא ישנו את האמת: יש שתי אוכלוסיות בגדה שנתונות תחת שתי מערכות חוק שונות

אחרי יובל שנים שבמהלכם הלכו ממשלות ישראל סחור סחור, דווקא שרת משפטים מ"הבית היהודי" מפזרת את מסך העשן ואומרת בפה מלא: הגדה היא שטח כבוש ועל כן הגנות אמנת ז'נבה הרביעית צריכות לחול על התושבים.

אמנת ז'נבה הרביעית מעניקה הגנה לאוכלוסייה אזרחית הנמצאת תחת כיבוש צבאי. בהעדרה של ממשלה עצמאית שתוכל להגן על האוכלוסיה ולדאוג לה, נועדו דיני הכיבוש לצמצם את הפגיעה באוכלוסייה מצד הצבא ולחייב אותו לדאוג לזכויות הבסיסיות של התושבים.

אז על מי רוצה שרת המשפטים להגן, ומפני מה? ואם האמנה חלה על השטחים, למה אומרים ב"בית היהודי" שאין כיבוש? החל מהיום הראשון של כיבוש השטחים ב-1967 הוצבה דילמה בפני המשפטנים: איך מדברים על הכיבוש בעולם? אם נודה שמדובר בכיבוש, הרי שהמשפט ההומניטארי הבינלאומי חל שם, משמע שהצבא מחויב להחזיק את השטח בנאמנות והממשלה לא יכולה לעשות בו כראות עיניה: לא להתנחל, או להרוס בתים, לא לגרש. אם נגיד במפורש שזה לא כיבוש, הרי שמדובר בסיפוח המנוגד למשפט הבינלאומי, צעד המחייב גם מתן זכויות ומעמד לאנשים המתגוררים באזור.

מסמכים מהשנים 1967-1968 שחשף מכון עקבות מלמדים שכלפי פנים היה ברור שהשליטה הצבאית מחייבת שמירה על דיני הכיבוש. כבר ביולי 1967 הפרקליט הצבאי דאז מאיר שמגר סיפר שהפרקליטות הצבאית הכינה את מנשרים צבאיים מס' 1 ומס' 2 המבטאים את המחויבות של הצבא הכובש (צה"ל) לתקנות האג מ-1907 ולאמנת ז'נבה הרביעית.

אולם בחלוף העשורים, עם התקדמות הכיבוש וההתנחלויות, השתנו גם חוות הדעת של המשפטנים. בלוליינית משפטית הוכשרו שוב ושוב צעדים המנוגדים לאמנות הבינלאומיות, ולוליינות זו רק הלכה והשתכללה. במקביל, הממשלה הקפידה לשמור על עמימות ונמנעה מלהודות שהפלסטינים הם תושבים מוגנים. הם גם לא אמרו שהם לא. באיגרת ששלחו אנשי משרד החוץ לשגריר ישראל בוושינגטון, יצחק רבין, תשעה חודשים בלבד אחרי כיבוש הגדה נאמר:

"הקו העקבי שלנו היה ועודנו להתחמק מדיון עם גורמים זרים על המצב בשטחים המוחזקים על בסיס אמנת ז'נבה… הכרה מפורשת מצדנו בתחולת אמנה ז'נבה תבליט בעיות קשות מבחינת האמנה לגבי פיצוצי בתים, גירושים, התיישבות ועוד".

אחרי שנים ארוכות של עמימות מכוונת, שבמהלכם סירבה ישראל להעניק את ההגנות הבסיסיות לאוכלוסיה הפלסטינית, באה כעת שרת המשפטים ודורשת הגנות מיוחדות לתושבי האזור – בתנאי שהם מתגוררים בהתנחלויות. המתנחלים אמנם חיים בשטח כבוש הנתון תחת שליטת הצבא, אך בפועל הם חיים תחת החוק הישראלי והדמוקרטי (וזאת על אף שהם מתגוררים מחוץ לגבולות המדינה). לעומתם, התושבים הפלסטינים חיים תחת החוק הצבאי שאינו מעניק להם זכויות מלבד אלו שמעניק להם מעמדם כתושבים מוגנים. זכות הקניין, שחוק ההסדרה מבקש להפקיע, הייתה הזכות האחרונה שעוד נשמרה להם בפסיקת בית המשפט. הפרתו מצטרפת לפגיעות הרבות והקשות הכרוכות בכיבוש – הגבלות התנועה, הריסות הבתים, הדחיקה והנישול.

בעבר, כפי שחשף מכון עקבות, המשפטנים הבהירו לדרג המדיני את מגבלות החוק. אך כיום כלים משפטיים שונים ומשונים עולים על שולחן הכנסת ובבית המשפט כדי לאפשר לישראל לעשות כמעט ככל העולה על רוחה. חוק ההסדרה ורעיונות אחרים שהממשלה מנסה להעביר לא ישנו את האמת: יש שתי אוכלוסיות בגדה הנתונות תחת שתי מערכות חוק שונות. האחת נטולת זכויות, והשנייה שנציגיה חברים בכנסת ובממשלה, והם אף משרתים בצבא ששולט בשטחים. לא צריך לקיים דיונים משפטיים סבוכים כדי להבין על מי מהם בא החוק הבינלאומי להגן.

הכותבת היא עורכת דין באגודה לזכויות האזרח וחברה בוועד המנהל של מכון עקבות.

Close

עו"ד רוני פלי

מפזרים את הערפל

מעריב, 20 בנובמבר 2016