לצד המדיניות הכללית של ישראל בשנות החמישים והשישים, שחתרה להרוס שרידים של כפרים פלסטיניים נטושים ולמחוק כל זכר לעבר הפלסטיני בארץ – התקיימה גם ביזה פרטית של עתיקות ושרידי מבנים בכפרים הריקים. בתכתובת עם הרמטכ"ל משה דיין, ביקש ממנו מנהל מחלקת העתיקות "להשפיע על קציניו כי יפסיקו את המנהג הזה".
על משה דיין – שבימים אלו מציינים 40 שנים לפטירתו – וחיבתו הרבה לארכיאולוגיה נכתב רבות. לאורך השנים הצטברו עדויות רבות המלמדות על כך שדיין נהג לשדוד עתיקות באתרים ארכיאולוגיים בארץ, לא פעם תוך שימוש בחיילים ובציוד צבאי לצורך ביזה ושינוע של העתיקות לביתו הפרטי שבנהלל. שוד העתיקות "הפרטי" של דיין היה היבט נוסף של המדיניות הישראלית – שדיין היה בין מנסחיה – מדיניות שחתרה לאורך שנות החמישים והשישים להרוס כפרים פלסטיניים שהתרוקנו מיושביהם ולמחוק את העבר הפלסטיני בארץ ישראל. מדיניות ההרס של הכפרים הפלסטיניים מומשה לעתים תוך התעלמות מאנשי רשות העתיקות שביקשו לשמר את הארכיאולוגיה וההיסטוריה הערבית. ראוי לציין את מחקריו של רז קלטר בסוגיה זו.
שני המכתבים המובאים כאן, שאותרו בארכיון צה"ל, מספקים עדות ישירה לשוד העתיקות של דיין. מן המכתבים ניתן ללמוד לא רק על שוד עתיקות התרחש בכפרים פלסטיניים נטושים, אלא גם שמלבד דיין השתתפו בביזה קצינים נוספים.
שמואל ייבין, ראש מחלקת עתיקות (הגוף שהפך בהמשך לרשות העתיקות), כתב לדיין במרס 1955, בעקבות שיחה שהשניים ניהלו:
"אמנם קורים מקרים שבהם אוספים מפקדי צבא שונים שרידים ארכי-טקטוניים מאתרים היסטוריים, אבל קשה למנוע את הדבר, כל זמן שהדברים נראים נטושים, מוזנחים ומושלכים ללא סדר בשטחי חורבות שונים. כי במקרים כאלה אומר כל אדם לעצמו: במקום שהחפץ יהיה מושלך כאן וייפגע או יילקח על ידי מישהו אחר, אקח אותו אני לגני ואשמור עליו. אמנם יש מידה מסוימת של צדק בדברים האלה, בכל זאת ביקשתי מן הרמטכ"ל להשפיע על קציניו, כי יפסיקו את המנהג הזה. גם דיברנו על כך, שבמשך הזמן תיערך בדיקה בחצרותיהם של הקצינים מטעם [הדגשה במקור] מחלקת העתיקות, והממצאים ששם יירשמו".
חודשים אחדים לאחר מכן, באוגוסט 1955, כתב דיין לייבין:
"כידוע לך (ולכל ישראל) אני אוסף בגני ערב רב של שרידי כותרות, עמודים, שקתות וכו' אשר אני מוצא מדי פעם בין הריסות כפרים ערביים נטושים וכו' […] בטוחני כי אין לכם עניין בחפצים שנאספו על ידי, אך כפי שאמרתי לך בעל פה וברצוני לחזור על כך בכתב – אני מוכן בכל עת ושעה שאתבקש לכך למסור לידיכם כל אחד מהחפצים אשר תמצאו עניין בו. כמו כן אשמח לערוך קטלוג ולציין את המקום ממנו נלקחו על ידי האבנים השונות, העמודים, הקוטרות [כותרות] וכו'".
משה דיין לא חדל מביזת עתיקות גם לאחר חילופי הדברים עם ייבין.
