אחת הדוגמאות המוקדמות למאמץ לטשטש את מעמדם המשפטי של השטחים הכבושים באמצעות הימנעות משימוש במונח "כיבוש" מצויה במזכר ששלח יועצו המדיני של שר החוץ, מיכאל קומיי, אל סמנכ"ל המשרד ב-22 ביוני 1967.
המאמץ להדוף לחצים שנובעים מחובות המדינה בשטחים הכבושים בהתאם לאמנת ג'נבה הרביעית הוא שעמד בבסיס המדיניות להמנע משימוש בביטויים משפטיים שרומזים לתחולת האמנה. "משלחתנו באו"ם ונציגויותינו צריכות לדעת שכאן אנו מתחמקים מדיון עם הצלב האדום הבינלאומי על מעמד השטחים או מעמד ארגונם בתוך השטחים" הסביר קומיי את הצורך להמנע מציון מונחים משפטיים שמקורם באמנה כמו "שטחים כבושים" ו"המעצמה הכובשת". קומיי הציע חלופות: "לדבר על שטחי הממשל הצבאי, או על שטחים בשליטה ישראלית. כלפי חוץ אני מעדיף את האפשרות השנייה."
