במשך שנים נדרשו יוצרים פלסטינים להגיש את יצירותיהם לבדיקת הצנזורה הצבאית. פנייה של אגודת הסופרים העבריים אל ראש הממשלה וסיכומי דיון של הוועדה המרכזית לביטחון מספקים הצצה אל הצנזורה שהטילה ישראל על יצירותיהם של משוררים וסופרים פלסטינים אזרחי ישראל.
מי שמעוניין לקרוא את שיריו של המשורר הדרוזי סמיח אל־קאסם יכול לגשת היום לחנות הספרים הקרובה לביתו ולרכוש את הספר "פני החירות" שראה אור לאחרונה, המכנס מספר משיריו (הוצאת קשב לשירה, 2020, תרגום: ששון סומך, עידן בריר). ואולם לא כך היה הדבר ב-1970, אז היה המשורר נתון תחת הגבלות שונות שהתבססו על תקנות ההגנה לשעת חירום, ואף הוחלט להעמידו לדין לאחר שלא הגיש את שיריו לבדיקת הצנזורה לפני פרסומם, כנדרש.
בעשורים הראשונים שלאחר קום המדינה היו הספרות והשירה הערביות נתונה לבדיקה מחמירה של הצנזורה, וזרועות הביטחון פיקחו מקרוב על פרסומים של פלסטינים אזרחי ישראל – בפרט אלו שביקרו את ישראל ואת מדיניותה כלפי העולם הערבי או ביטאו מוטיבים לאומיים ערביים ופלסטיניים. בהחלטות על פסילת פרסומים היו מעורבים גורמים שלטוניים שונים דוגמת היועץ לענייני ערבים במשרד ראש הממשלה, היועץ המשפטי לממשלה, הצנזור לדואר ותברוקה – וכמובן, הצנזור הצבאי הראשי. במשך שנים, סופרים ומשוררים פלסטינים בישראל נדרשו להגיש את יצירותיהם לבדיקת הצנזורה. בין היוצרים המפורסמים שיצירותיהם צונזרו היה המשורר אמיל חביבי, שכיהן כחבר כנסת במשך שני עשורים.
ראשת הממשלה גולדה מאיר כתבה בראשית 1970, בעקבות פנייה של איגוד הסופרים העבריים בעניין זה, כי "תוך עיון בנושא, נמצאתי למדה כי הבעיה סבוכה וכי רשויות שונות, כמו צה"ל, ש.ב.כ, המשטרה וכדומה, חלוקים בדעותיהם בעניין זה". ככל הנראה בסוף שנות השבעים או בתחילת שנות השמונים הוחלט לחדול מצנזור של כותבים פלסטינים בתוך ישראל, אולם צנזורה זו נמשכה שנים רבות נוספות בשטחים הכבושים.