הפסיקה העוסקת בגישה לחומרים ארכיוניים היא עדיין מעטה ומצומצמת. מרבית המשתמשים בארכיונים אינם פונים להליך משפטי כאשר נדחית בקשתם לעיין בחומר ארכיוני שביקשו, בין שהסיבה היא מחסור במשאבים, חוסר רצון להסתכסך עם מוסדות שהם תלויים בהם לביצוע עבודתם, או התמשכותם הטיפוסית של הליכים משפטיים לעומת הצורך המיידי יותר בחומרים. אולם כמה מהעתירות שהוגשו לבג"ץ בשנים האחרונות – בראשן פרשות גורנברג וידיעות אחרונות – היו הכוח שהביא לעדכונים חשובים בתקנות העיון בשנת 2010.

מעניין כי בכל אחד מהמקרים הללו העותרים היו עיתונאים, הפועלים לאור האתוס המקצועי של חופש המידע וחשיבותו לחופש הביטוי, וחשוב לא פחות – נהנים גם מייצוג משפטי ראוי, שמומן בדרך כלל בידי מעסיקיהם או ארגונים לקידום זכויות האדם.

בג"ץ גורנברג

בג"ץ 2467/05: גרשום גורנברג ואח' נ' הממונה על ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון ואח'

בשנת 2005 עתרו לבג"ץ העיתונאי גרשום גורנברג והאגודה לזכויות האזרח בישראל, בדרישה לעיין בחומר ארכיוני מוגבל שנגע למחקרו של גורנברג ולשנות את הנהלים המגבילים את חופש המידע וחופש המחקר בארכיון. העותרים טענו כי יש לאפשר לכל אדם לעיין בחומר ארכיוני שהעיון בו אינו גורם לסכנה קרובה לוודאי לפגיעה ממשית בביטחון המדינה, להציג את הקטלוג המלא של חומרי ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון, ולפרסם את הקריטריונים של הארכיון לחשיפת חומרים ארכיוניים ולאישור בקשות לעיון בחומרי הארכיון.

כחודשיים לאחר הגשת העתירה פורסמה הוראת משרד הביטחון מספר 59.140, שהגדירה נוהל למתן מעמד של חוקר מורשה בארכיון ואת אופן הטיפול בבקשת חוקר מורשה לעיין בחומר. עם התמשכות הדיונים ובמקביל לניסוחן מחדש של תקנות העיון (שנחקקו לבסוף ב-2010), שונתה הוראה 59.140 כך שהובהר כי שיקולי החשיפה צריכים להיעשות על פי תוכן הבקשה ולא על פי זהותו של המבקש, וכן בוטל מעמד החוקר המורשה.

העתירה הביאה לשינויים נוספים בארכיון צה"ל ומערכת הביטחון. בין אלה אפשר למנות את הכנת רשימת התיקים המצויים בארכיון לעיון הציבור, איחודן של הוראות שונות בנוהלי הארכיון ויצירת מסמך קריטריונים פומבי ומחייב להחלטות החשיפה של חומרי ארכיון, וביטול הוראות הנוגעות לחיסוי מסמכים משיקולים של פגיעה בתדמית המדינה ואישיה ומניעת מחלוקות פוליטיות.

התפתחויות אלה, וכן חשיפת חלק מהחומר שגורנברג נזקק לו לשם מחקרו, הביאו את בית המשפט לקבוע שהעתירה מיצתה את עצמה ולדחות אותה תוך חיוב המדינה בתשלום הוצאות. בפסק הדין מזכיר בית המשפט את הבטחותיהם של המשיבים בעתירה להשלים את קטלוג החומרים שבארכיון צה"ל ולהעמיד את הקטלוגים לשימוש הציבור, ומביע תקווה כי המשיבים בעתירה ישנו ממנהגם ויקצרו באופן משמעותי את פרקי הזמן של תהליכי החשיפה.

בג"ץ ידיעות אחרונות

בג"ץ 4081/07 ידיעות אחרונות בע"מ ואח' נ' משרד ראש הממשלה-גנזך המדינה ואח'

במקביל להתדיינות הממושכת בבג"ץ גורנברג, במאי 2007 הגישו העיתונאי רונן ברגמן ועיתון "ידיעות אחרונות" עתירה לבג"ץ בדרישה להכפיף לחוק הארכיונים את הארכיונים של שירות הביטחון הכללי (שב"כ), המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים והוועדה לאנרגיה אטומית, שהתנהלו באופן עצמאי מגנז המדינה, בניגוד לחוק. בנוסף טענו העותרים, אליהם הצטרפו העיתונאי יוסי מלמן ועיתון "הארץ", כי הארכיונים של גופי הביטחון פועלים בניגוד לחוק כשאינם חושפים לעיון הציבור חומרים שתקופת ההגבלה עליהם (שהיתה אז 50 שנה) תמה. בתגובה לעתירה הודיע הגנז באופן רשמי על הכפפת ארכיוניהם של ארגוני הביטחון לארכיון המדינה. העתירה נמחקה ללא פסק דין.

לעתירה היה חלק במהלך שהביא לשינוי תקנות העיון ב-2010 לגרסתן הנוכחית. באותה עת כבר חרגו הארכיונים של ארגוני המודיעין בשנים לא מעטות ממועד חובתם לחשוף את חומרי הארכיון שנוצרו לפני יותר מ-50 שנה. התקנות החדשות האריכו את תקופת ההגבלה על חומריהם של הארגונים ל-70 שנה, תוך קביעת חובתם לגבש נוהל בדבר חשיפת חומרים בני 50 שנה ויותר.

בג"ץ דיר יאסין

בג"ץ 10343/07: הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ ואח' נ' ועדת השרים לעניין רשות העיון בחומר ארכיוני ואח'

ב-2007 עתרו לבג"ץ כתב "הארץ" גידי וייץ ועיתונו, יחד עם נטע שושני, סטודנטית מבצלאל, נגד החלטה של ועדת השרים לעיון בחומר ארכיוני מוגבל. הוועדה דחתה את בקשתם של וייץ ושושני לעיין בצילומים ובמסמכים אחרים שמצויים בארכיון צה"ל ומערכת הביטחון הנוגעים לאירועים שהתרחשו בדיר יאסין ב-1948. בעת הגשת הבקשה, תקופת ההגבלה של התיעוד המבוקש – 50 שנה – חלפה מזמן. ועדת השרים שדנה בבקשה החליטה להגביל את העיון בחומר המבוקש לחמש שנים נוספות, משום שלעמדתה חשיפת החומרים עלולה היתה לפגוע ביחסי החוץ של מדינת ישראל.

ב-2010 ניתן פסק הדין בעתירה. בית המשפט עיין בחומר ולא מצא עילה להתערב בהחלטת ועדת השרים, אך הצביע על ליקויים בדרך קבלת ההחלטות של הוועדה, שאחד מחבריה הודיע על עמדתו מראש ולא התייצב לדיון. בנוסף קרא בית המשפט לכנס את הוועדה בהקדם כדי שתדון בהמשך חיסויו של החומר, שנועד לפקוע לאחר הארכתו ב-2012. אף על פי כן, מאז מתן פסק הדין לא קיימה ועדת השרים כל דיון נוסף כדי לאשר או לדחות את המשך חיסויו של החומר.

בג"ץ קו 300

בג"ץ 3820/11: גידי וייץ ואח' נ' משרד המשפטים

ב-2011 פנה העיתונאי גידי וייץ לפרקליט המדינה בבקשה להתיר את העיון בחומרים מוגבלים ששמורים בארכיון המדינה הנוגעים לפרשת קו 300, לצורך הפקת סרט בנושא. לאחר שהבקשה נענתה בסירוב, וייץ ושותפיו להפקת הסרט עתרו לבג"ץ בדרישה לקבל את כל החומרים הארכיוניים בנושא. ההתדיינות בין הצדדים נמשכה יותר משנתיים, ובמהלכה קיבלו העותרים לעיונם חלק מהחומרים שביקשו.

במסגרת העתירה ביקש וייץ לחשוף גם את העדויות שמסרו למשטרה ראשי הממשלה לשעבר שמעון פרס ויצחק שמיר. "חשיפת כל חומרי החקירה הקשורים לפרשה הזאת משמעותית מאוד מבחינת המחקר ההיסטורי ובכוחם לפוגג מיתולוגיות כוזבות שנקשרו אליה, וכן גרסאות מרוככות שנשמעות מפיהם של גיבוריה עד עצם היום הזה", כתב וייץ מאוחר יותר.

התנגדות המדינה לחשיפת העדויות נשענה על שני אדנים עיקרים: האחד הוא תקופות ההגבלה הקבועות לחומר, ועל כך ציין בית המשפט שתקופת הגבלה זו ניתנת לקיצור במנגנון הקבוע בחוק. הנימוק האחר נגע ליחסי החוץ של המדינה ונתמך בחוות דעת של משרד החוץ.

לאחר שבית המשפט עיין בחומר הארכיוני במעמד צד אחד, הוא קבע כי אין הצדקה להתערב בהחלטת משרד המשפטים שלא לחשוף את המסמכים, בין השאר בשל העובדה שחומרים רבים אכן נמסרו לעותרים במסגרת ההליך.