בישיבת הממשלה שהתקיימה לאחר הכיבושים המרכזיים של מלחמת העצמאות דנו השרים ביחס כלפי הציבור הערבי במהלך המלחמה – ובפרט בביזת רכושו. הדיון כולו היה מושחר וסגור לעיון עד עכשיו, ונפתח בעקבות פנייה של מכון עקבות.
סטנוגרמה של ישיבת הממשלה שהתקיימה ב-27 ליולי 1948 נחשפה לאחרונה והועלתה לאתר ארכיון המדינה. פרוטוקול הדיון נחשף בעקבות פנייה של מכון עקבות אל ארכיון המדינה בדרישה לחשוף קטעים מתוך ישיבות הממשלה בשנים 1949-1948 שנותרו מושחרים ומוסתרים מעיני הציבור גם לאחר חשיפתם לעיון בראשית 1995.
לאחרונה – בעקבות בקשה של מכון עקבות – הסיר ארכיון המדינה השחרות מקטעים שנותרו מוסתרים מעיני הציבור בסטנוגרמות של ישיבות הממשלה בשנים 1949-1948. סיכומי הישיבות הללו הותרו לעיון כבר בראשית 1995 – אך קטעים נרחבים בהם הושחרו בידי צוותי החשיפה בארכיון המדינה מסיבות שונות, ורק בדצמבר 2021 בעקבות פעילות מכון עקבות הם נחשפו לעיון הציבור. קטעים אחדים, יש לציין, נותרו מושחרים גם כעת.
בשונה מסטנוגרמות של ישיבות אחרות שנחשפו כעת לעיון הציבור לאחר שהיו מושחרות עד מאוד – פרוטוקול הדיון שהתקיים ב-27 ליולי 1948 לא נחשף עד כה בכלל על ידי הארכיון. קטעים קצרצרים ממנו – הדברים שאמר בישיבה שר החקלאות אהרן ציזלינג ממפ"ם – היו פתוחים לעיון לפני שנים רבות בארכיון יד טבנקין (שם מצוי עזבונו של ציזלינג), אך הם נעלמו מהארכיון, כך לדברי מנהלו. יש להניח שהם נלקחו משם על ידי מלמ"ב – תופעה שנסקרה בהרחבה בדו"ח שפירסמנו.
ישיבת הממשלה מ-27 ביולי התקיימה לאחר הכיבושים הגדולים של מלחמת העצמאות והוקדשה בחלקה הגדול לנושא היחס לציבור הערבי – ובפרט לגורל רכושו. סוגיה מרכזית שעלתה בדיון היא גורלם המר של תושבי רמלה ולוד. מספר שרים ביקרו את גירוש התושבים הערבים מהערים וגינו את הפשעים שבוצעו כלפיהם.
שר המיעוטים בכור שלום שיטרית אמר בדיון: "הדגשתי, שאנו, בתורת מיעוט, שסבל במשך אלפי שנות גלות, נדע להעריך את המיעוטים ולקבוע יחס אנושי כלפיהם. לצערי, עלי לציין, שכל מה שנעשה (וזה ידוע לכם [חברי הממשלה] יפה) אינו עשוי לעודד". שיטרית הרחיב על תופעת הביזה שפשתה ברחבי הארץ ועל גירושם של תושבים ערבים ממקומות מגוריהם.
"ישנו עוד נגע – עקירת תושבים ממקומותיהם שלא על דעת משרד המיעוטים. במקרים רבים התעלם הצבא והמשטרה מתביעותיו וצרכיו של משרד המיעוטים. הרי דוגמה. לפני כמה ימים נכבשו לוד ורמלה. ביום הכיבוש ביקרתי במקום. ברמלה לא הניחו התושבים מקומותיהם. בלוד, לפי הערכת הצבא, נשתיירו שלושת אלפים תושבים. 48 שעות לאחר הכיבוש לא נשתיירו תושבים לא בלוד ולא ברמלה. לא ידעתי ולא יכולתי לקבל תשובה אם תושבים אלו נעקרו באונס או ברצון. אם עזבו ברצון – זה עניינים הם. אם נעקרו באונס – בעניין צריך סידור. האוכלוסייה בארץ, בעיקר בערים, נתדלדלה במידה מרובה […] בכפרים, שנשתיירו בהם תושבים, ישנה מלחמה מתמדת עם הצבא אם להניחם או לעקרם […] דרישתי היא קו, שנלך לפיו ונדע מה עלינו לעשות כדי לסלק את ההפקרות, שהשתררה במחננו".
מרדכי בנטוב, שכיהן כשר העבודה מטעם מפ"ם, הרחיב גם הוא על מעשי הפקרות שנעשו. בנטוב ציין שהוא מבין את הקשיים הכרוכים בלחימה בשטח שבו נמצאת אוכלוסייה אזרחית.
"יש כפרים, שנמצאים בהם ריכוזים של האויב. אבל יש אמנות בינלאומיות כיצד לנהוג בימי מלחמה באוכלוסייה האזרחית. ודאי, קל לגרש. היטלר היה הראשון […] וכי ראוי לעמוד במצב כזה, שיאמרו, שאנו נלחמים בניגוד לאמנות הבינלאומיות? וכל מה שאנו עושים הריהו בניגוד לאמנות הבינלאומיות!".
בנטוב אף הציע לחקור את מה שכינה "הבריחה הערבית".
שני קטעים בפרוטוקול הישיבה שפורסמה כעת הושחרו על ידי ארכיון המדינה, אולם ההשחרות נעשו בצורה שלומיאלית כך שניתן בקלות רבה לראות מה רצו בארכיון להמשיך ולהסתיר גם היום.
