תיק ארכיון המדינה גל-17005/6 ממשרד היועץ לענייני ערבים בלשכת ראש הממשלה מכיל מאות עמודים המתעדים חלקים מהפרק האחרון של מנגנון הממשל הצבאי על הפלסטינים אזרחי ישראל, טרם הוחלף באופן פורמלי במנגנוני פיקוח אזרחיים בדצמבר 1966. פתיחתו לעיון של התיק בן 446 העמודים בארכיון המדינה עוכבה במשך שנתיים. מכון עקבות מאפשר כעת גישה אל התיק המלא
רבים מהמסמכים בתיק, שכותרתו "אג"מ/ממשל צבאי – תקנות ההגנה 1945", עוסקים בשינויים בהפעלת סמכויות הממשל הצבאי, ובעיקר בצמצומן ההדרגתי של הגבלות התנועה שהחיל הממשל על הערבים בשלושת האזורים שבהם פעל: בצפון, במשולש (מרכז הארץ) ובנגב. המסמכים המאוחרים יותר המצויים בתיק עוסקים בביטולו המתוכנן של מנגנון הממשל הצבאי ובהעברת סמכויותיו, כפי שהתחייב בינואר 1966 ראש הממשלה לוי אשכול.
פתיחתו לעיון של התיק בן 446 העמודים בארכיון המדינה עוכבה במשך שנתיים. ראשית בטענה כוזבת כי עיקר התיק מכיל חומר של שב"כ ("אם נוציא את חומר שב"כ מהתיק תשאר ממנו רק הכריכה" אמרה עובדת ארכיון המדינה לחוקר עקבות), ולאחר מכן בטענה הסתמית שהתיק חסוי בשל עיסוקו ב"ענייני ביטחון" – טענה שלא יכולה לנמק לכשעצמה סירוב לפתוח תיק לעיון. עיקר התיק נפתח בסופו של דבר והעתק ממנו נמסר למכון עקבות רק לאחר ערר שהגשנו לגנז המדינה הקודם, ד"ר יעקב לזוביק, על בסיס הוראות חוק הארכיונים ותקנות העיון. גם היום – למעלה משנה לאחר שעיקר התיק נפתח לעיון ונסרק בידי ארכיון המדינה – הארכיון טרם העלה אותו אל אתר האינטרנט שלו. מכון עקבות מאפשר כעת את הורדת התיק כאן.
עם הקמת המדינה הוקם הממשל הצבאי כמסגרת לטיפול באוכלוסייה הערבית שנותרה בחבלי הארץ שנכבשו על ידי ישראל אך לא נועדו להיות חלק מהמדינה היהודית לפי החלטת החלוקה. מטרות הממשל היו להבטיח (א) שליטה על השטחים שבהם התגוררו הערבים; (ב) שליטה על האדמות והכפרים שננטשו במלחמה; (ג) פיקוח על תנועותיהם ופעולותיהם של הערבים; (ד) מניעת חזרתם של פליטים לאזורים שנכבשו במלחמה.
הממשל כלל בראשיתו את אזורי הגליל והנגב ואת הערים רמלה, לוד, מג'דל (אשקלון) ויפו, ולאחר הסכמי שביתת הנשק עם ירדן (אפריל 1949) – גם את אזור המשולש. זמן קצר לאחר סיום המלחמה הוחלט לבטל את הממשל הצבאי בערים המעורבות, ובכך נשארו תחת שלטון הממשל הצבאי כ-85% מהפלסטינים שנותרו בישראל. הממשל נחלק לשלושה אזורים: צפון, תיכון (המשולש , כולל ואדי ערה) ונגב. 60% מהערבים נמצאו בגליל, 20% במשולש והיתר בנגב ובערים המעורבות. משנת 1948 ועד 1966, שנת ביטולו, הופעל הממשל הצבאי כזרוע המתאמת המרכזית בטיפול בציבור הערבי וכתוצאה מכך – בהתוויית היחסים בין אזרחי המדינה הערבים והיהודים.
הממשל הצבאי שאב את סמכויותיו מתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 – ששימשו לפני כן את הבריטים כשמשלו בארץ – ואשר מועצת המדינה הזמנית אימצה ב-1948. התקנות והוראותיהן היו הכלים המרכזיים של פעילות הממשל הצבאי.
כך למשל, תקנה 125, לה היה תפקיד מרכזי בממשל הצבאי, קבעה שמפקד צבאי (פונקציה שזכתה לכינוי הרווח "המושל הצבאי") רשאי להכריז על שטח או על מקום כאזור סגור, וכי הכניסה אליו או היציאה ממנו יותרו רק באישור בכתב. כך חולקו אזורים שונים במדינה לשטחים סגורים שכונו "שטחי הממשל". הנגב, הגליל, אזור המשולש וואדי ערה חולקו בחלוקה פנימית לכמה אזורים שתושביהם נזקקו להיתרים בכדי לנוע בינם לבין מקומות אחרים במדינה. גבולות האזורים שונו מפעם לפעם ושינויים אלה הוצגו כ"הקלות" לתושבים.
החלוקה לשטחים סגורים על פי תקנה 125 סייעה להטלת אמצעי פיקוח על האוכלוסייה. תקנה 109 למשל הסמיכה את המושל (המפקד הצבאי) להוציא "צווי הגבלה אישיים" שמונעים מנשואי הצו להתגורר או לשהות באזור מסוים. תקנה 110 קבעה, בין השאר, שהמושל מוסמך להגלות אדם מאזור ממגוריו ולהכפיפו לפיקוח המשטרה לפרק זמן של עד שנה אחת (צווים שהוצאו מכוח תקנה זו כונו "צווי הגליה").
תקנות אחרות בשימוש הממשל הצבאי קבעו אמצעי פיקוח וענישה דרקוניים. תקנה 111 הסמיכה את המושל הצבאי לעצור אדם במעצר מנהלי, ללא משפט וללא זכות ערעור פורמלית; תקנה 112 הסמיכה את שר הביטחון לגרש אדם מישראל – כולל אזרחי המדינה.
התיעוד בתיק שופך אור על שיקולי מדיניות שהנחו את מנגנון הממשל הצבאי ועל הסיבות לשימוש בשיטות פעולה נפוצות שננקטו במסגרתו. הדיונים בהגבלות התנועה והשינויים הרבים שנערכו בהן מלמדים על מרכזיותו של השימוש באמצעי זה לשליטה באוכלוסייה, ומשתקף בהם תיעוד היסטורי של ההגבלות עצמן – גבולותיהן המשתנים, ההחמרה היתרה עם הבדואים בנגב ביחס לשאר נתיני הממשל, וכן דוגמאות של צווים והיתרי תנועה.
בעוד שמבחינה הצהרתית נועד הממשל הצבאי לשמור על הביטחון באמצעות שימוש בתקנות ההגנה, הרי שהתיעוד בתיק גל-17005/6 מציג תמונה מדויקת יותר של מטרותיו, פעילותו ובסופו של דבר המרתו של הממשל בגופים אזרחיים לשם פיקוח על האוכלוסייה הפלסטינית בישראל, פעילותה הפוליטית ומשאבי הקרקע שלה. ביטול מנגנון הממשל אמנם הביא לשינוי בזהות הגורמים האמונים על הפיקוח והשליטה על אזרחי המדינה הערבים, אך תקנות ההגנה נותרו המסגרת המשפטית שמכוחן הופעלו מנגנוני הפיקוח בידי הגורמים האזרחיים, בהם היועץ לענייני ערבים במשרד ראש הממשלה, המשטרה, שירות הביטחון הכללי (שב"כ) ומינהל מקרקעי ישראל. אף שאין להקל ראש בחשיבות ביטולו של הממשל כמסגרת מפקחת, הרי שהמדיניות שעמדה ביסודו לא עברה מן העולם עם ביטולו. דבריו של היועץ לענייני ערבים במשרד ראש הממשלה תומכים בטענה זו, כפי שניתן לראות במסמך מס' 7. היועץ, שמואל טולידאנו, הסביר שהשינוי הוא בעיקרו "עניין פסיכולוגי", עם העברת סמכויות הממשל הצבאי לידי גורמים אזרחיים שפעילותם הורחבה (כפי שמראה מסמך מס' 9).
כחלק מהעיסוק השגרתי במשטר התנועה שהוטל על התושבים הערבים נדונה באופן מיוחד שאלת פתיחתם לתנועה של שטחים שבהם נמצאים כפרים פלסטיניים הרוסים. אלה הוכרזו כשטחים סגורים מיוחדים, לעתים כמובלעות בלב שטחים המותרים לתנועה. השיקולים המנחים בשאלה זו כונו "שיקולים קרקעיים", ועיקרם שניים: הסבירות כי פליטי הכפרים העקורים ישובו אליהם אם אלה ייפתחו לתנועה; ומעמדן של קרקעות הכפרים מנקודת מבטה של המדינה.
ממסמכים שונים בתיק עולה רשימת אמצעים שנקטה ישראל כחלק ממדיניותה להשגת שליטה בקרקעות הכפרים המרוקנים: ייעור (בפרט של שטחים בנויים שטרם נהרסו), החכרה לעיבוד בידי משקים יהודים, מסירה כפיצוי לתושבים נפקדים אחרים, מתן פיצויים תמורת חיסול תביעת הבעלות, פיקוח ואכיפה על בנייה ללא היתר, הריסת המבנים שנותרו על תילם, הרחבת שטחי אימונים של צה"ל והקמת מחנות ומתקנים צבאיים, מדיניות של "איכלוס הגליל ופיתוחו" באמצעות תעשייה וחקלאות, הכרזה על שטחים כשמורות טבע, גידור שטחים והצבת שמירה עליהם (ראו מסמכים מס' 4, 5, 11).
התיק כולל גם שני מסמכים ארוכים הפורשים את תורתו הרשמית של צה"ל בשני עניינים שבלב כל הנושאים הללו: האחד הוא החוברת "תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 הוראותיהן ותפקידיהן" בהוצאת הפרקליטות הצבאית ממרץ 1963. בחלקה הראשון של החוברת נסקרות הוראות תקנות ההגנה שעל בסיסן הופעל הממשל הצבאי על הערבים. בחלקה השני של החוברת פורטו המטרות המעשיות שלשמן הופעלו התקנות.
מסמך אחר שמצוי בתיק נכתב לאחר סיום הממשל הצבאי במדינת ישראל ושנתיים לאחר כינונו של ממשל צבאי בשטחים שכבשה המדינה ב-1967: זוהי החוברת "השתלטות על שטחים כבושים וממשל צבאי" המהווה מסמך הוראתי מחייב מטעם המטה הכללי של צה"ל. מסמך זה שימש להנחיית פעילות כוחות הצבא בשליטתם בשטחים כבושים, על רקע הניסיון שנצבר בהפעלת הממשל הצבאי בשטח המדינה ולקחי השנתיים הראשונות של הממשל הצבאי בשטחים.