מאמצע 2011 מפגינים תושבי הכפר הפלסטיני קדום, השוכן על הדרך בין שכם לקלקיליה, במחאה על כך שהכביש הראשי המקשר בין כפרם לבין העיר שכם נחסם לתנועה. הסיבה לחסימת הכביש נעוצה בהרחבת ההתנחלות הסמוכה, קדומים, בראשית שנות האלפיים. בעקבות הרחבת ההתנחלות הפך הכביש, ששימש בעבר את התושבים הפלסטינים, לחלק אינטגרלי מההתנחלות ומאז נאלצים תושבי כפר קדום לנסוע בכביש עוקף המאריך את הדרך לשכם. מחאתם של תושבי קדום הביאה בדצמבר 2019 דווקא את מתנחלי קדומים לפנות אל שר הביטחון בדרישה שיפעל נגד ההפגנות המתקיימות מזה קרוב לעשור בכפר הפלסטיני השכן. תושבי קדומים כתבו שה"התפרעויות", כלשונם, "פוגעות בשגרת החיים בשכונות רבות בקדומים". כפי שמראה ההיסטוריה של המקום, ישנן שגרות חיים המופרות ביתר קלות מאשר אחרות.
הרחבת ההתנחלות היתה צעד נוסף בגזל האדמות הפלסטיניות בסביבה. ההתנחלות קדומים יושבת על אדמות הכפר הפלסטיני כפר קדום, שאדמותיו נתפסו על ידי הצבא בשנות השבעים, בטענה שהדבר הכרחי מסיבות ביטחוניות. במהלך השנים, ההתנחלות הלכה וגדלה ואיתה נגזלו שטחים נוספים מהכפר הפלסטיני. ידה המחבקת של המדינה כיום ממשיכה מדיניות ארוכת שנים בכל הנוגע לקדומים – ההתנחלות הראשונה שהוקמה בשומרון לאחר מלחמת ששת הימים.
קדומים הוקמה בדצמבר 1975 כמאחז בתוך הבסיס הצבאי מחנה קדום, ששכן בסמוך לכפר הערבי. ההתנחלות הוקמה בתום משא ומתן בין הממשלה לפעילי גוש אמונים, בעקבות מספר ניסיונות של פעילי הגוש לעלות לתחנת הרכבת בסבסטיה ולהקים יישוב יהודי בקרבת שכם. במשך אותם חודשי התנחלות ופינוי, שאיתגרו את המערכת הפוליטית הישראלית, ובפרט את ה"מערך" (איחוד של מפלגת העבודה ומפ"ם), שם התגלעו חילוקי דעות קשים באשר לעמדתן של המפלגה והממשלה בנוגע להתיישבות בשטחים הכבושים. בדיון ארוך שהוקדש לסוגיית העלייה של המתנחלים לסבסטיה הוצגו העמדות המנוגדות במפלגת השמאל בנוגע להקמת התנחלויות בשטחים הכבושים. יצחק בן אהרן, לדוגמה, חשב שדרך הטיפול הרכה של שר הביטחון שמעון פרס בפרשת העלייה לסבסטיה ביולי 1974 הזמינה את המשך הפעילות הלא חוקית מצד אנשי גוש אמונים.
בסופו של יום, לאחר שמונה ניסיונות עלייה (ופינוי) של פעילי גוש אמונים לתחנת הרכבת בסבסטיה, ב-7 בדצמבר 1975 הושגה פשרה. הממשלה והמתנחלים הסכימו כי שלושים משפחות של גרעין אלון מורה יעברו להתגורר בתוך המחנה הצבאי הקרוב, ולא ישארו בסבסטיה. ראש הממשלה יצחק רבין דיווח לממשלה שחברי הגרעין ייהנו "מחופש תנועה והצבא ידאג [עבורם] לתעסוקה, וזאת מבלי התחייבות שהמחנה יהפוך ליישוב". החלטה זו היוותה את הבסיס להקמת ההתנחלות.
חבר הכנסת מאיר פעיל ממפלגת מוקד צפה את הבאות ויומיים קודם לכן שיגר מכתב לראש הממשלה רבין, בעקבות תקרית אלימה בין פעילי גוש אמונים לתושבי הכפר הערבי ענבתא הנמצא מזרחית לטול כרם. פעיל התריע במכתבו על "ההידרדרות האורבת לפתחנו אם לא תסולק מיד ההתנחלות בתחנת הרכבת הטורקית בסבסטיה". הוא הוסיף ותהה כיצד הגיע נשק לידי המתנחלים, ומדוע הצבא אינו מעניש חיילים וחיילות במדים "הלוקחים חלק במפגן ההתנחלות". מכתבו של פעיל לא שינה דבר, וגרעין אלון מורה התיישב במחנה הצבאי והחל בהקמת יישוב אזרחי במקום.
כשנה וחצי לאחר מכן, באפריל 1977, פנו המתנחלים במכתב אל שר הביטחון שמעון פרס. במכתב הלינו המתנחלים על שני סעיפים בהסכם הפשרה על פינוי סבסטיה שטרם קוימו: ראשית, המתנחלים ציינו שבדיונים על ההתיישבות במחנה הצבאי אלוף הפיקוד "הודיע לנו ברורות, בעזרת מפה, כי מקצים עבורנו את כל השטח הצבאי הצמוד למחנה קדום ושאינו בתוך גדר המחנה". אלא שחלק מהשטח הצבאי שהובטח להם היה באותה עת "מעובד בצפיפות" כפי שנמסר, ועל כן הוחלט "להמתין לתקופת הקציר ולגדר גם אותו". במכתבם לא ציינו אנשי אלון מורה במפורש מיהם אלו שעיבדו את השטחים החקלאיים שהובטחו להם. לא הם ולא אנשי הצבא והממשלה – שייעדו את השטח למתנחלים – ראו לנכון להתחשב בשגרת חייהם ופרנסתם של כפריי האזור שעיבדו את האדמות.
שנית הלינו המתנחלים על כך שהובטח להם כביש גישה עצמאי ליישוב, שלא דרך המחנה הצבאי, אך הדבר טרם בוצע. העיכוב בסלילת הכביש גרם, כפי שהדגישו במכתב, לשיבושים בחייהם והקשה גם על אורחים שבאו לבקרם ביישוב. הערה בכתב יד שנכתבה על ידי מישהו בלשכת שר הביטחון, שם התקבלה פנייתם של המתנחלים, מציינת על גבי המסמך כי המתנחלים "ירדו מהאולטימטום על תאריך". הערה נוספת מבהירה כי אכן יורשה למתנחלים להשתמש בדרך העוקפת את המחנה החל מעוד שבועיים.
ההתיישבות במחנה קדום הפכה ברבות השנים להתנחלות קדומים, והיתה לראשונה בשורה ארוכה של התנחלויות שהקימה ישראל באזור שומרון. זאת על אף הימנעות הממשלה מהרחבת ההתנחלות הישראלית לאזור זה בשנים הראשונות שלאחר כיבוש הגדה המערבית, וחרף התעקשותו – לפחות הפומבית – של ראש הממשלה רבין, כי אינו מתחייב "שהמחנה יהפוך ליישוב".
